מעטיפת האלבום "בממלכתי" של אמיר פרי ניבט פונוגרף ועליו תקליט שממנו נשפכים "צלילים" צבעוניים. הצבעוניות הוויזואליות הזו מוטבעת גם על הדיסק עצמו, וכשמקשיבים לו מגלים שהיא לא רק ויזואלית. עושר רבגוני פורץ מהאלבום, אבל הגודש לא מופרז ולא חונק. הוא משתרע על פני 28 דקות בלבד – בדיוק הזמן ההולם להכיל את העושר וליהנות ממנו בלי לחוש כובד.
 
זהו אלבום הסולו הרביעי של פרי, שהחל את דרכו כחצוצרן וכמתופף של להקת "פורטרט", והראשון שמושר בעברית (הקודמים היו אינסטרומנטליים ובאנגלית). קולו של פרי אומנם "קטן" יחסית ואיכותו הווקאלית אינה מרשימה, אבל יש בו רכות סימפטית וצניעות שמשמשת מצע הולם לתפריט המגוון: מוזיקה מהורהרת ופסיכודלית ("למעלה"), רוקיסטית רועשת ("צחוק ודמעות ב-77"), אינסטרומנטלית ("ליצן החצר" הקצרצר ו"אל מול הזהב" השקט והעוצמתי) ורבת קולות. שליש מהשירים באלבום מושרים על ידי זמרים נוספים. ג'וני שועלי שר את "איפה הכיף" ברגישות עצובה שבסופה פרץ-צחוק פרוע ודנה בקר, הסולנית של להקת פונץ', שרה באלגנטיות הנמרצת האופיינית לה את "סופרמן" ואת "לפתע". 
 
פרי עיבד והפיק את האלבום עם גיא הדרי ורז בורג, והוא גם מנגן על כלים רבים: תופים, גיטרות, בס חצוצרות וקלידים לצד מוזיקאים נוספים (רז בורג, שי אלון, גיא הדרי, אברהם פלדר, גבי פולק, יוני כהן, גיא ויטנברג, ניר מיימון, ומתן ממן). התוצאה היא שירים יפים עם לחנים מלאי הבעה, כשעל מילים שלעיתים לוקות בחוסר מקוריות ("עוד נגיעה רכה" בשיר "לפתע") מפצות מילים יצירתיות כמו של השיר האחרון, "ששון ושמחה", שחותם את האלבום בתמציתיות מהירה (הוא נמשך דקה) ומקברית: "ששון ושמחה יושבים על הבר… הכוס מלאה בששון ושמחה. ששון שותק ושמחה בוכה. הברמן עכשיו הוא במקום משפחה. ובין שוט לשוט הם מתים".
 
הדקירה הסופית (והסופנית) הזו מאפיינת את כל האלבום: מצד אחד היא קצרה באופן שממתן את הכאב. מצד שני, היא נוכחת גם בשירים שנשמעים "מתוקים" ומוסיפה להם עוקץ. בסופו של דבר, מדובר בממתק לאוזניים, שקלילותו אינה מתנדפת אלא שוקעת על מנת להישאר.    
 
"בממלכתי", אמיר פרי             
 
פורסם ב-ynet, ב-19.6.08