לא כל השירים נעימים להאזנה ראשונה ב"פה" – אלבומו של אסף אמדורסקי. בחלקם יש משהו טורד, לא קל לעיכול, תובעני. אוורירי ודחוס-חונק בעת ובעונה אחת. אבל דווקא הקושי הזה הוא שמפעיל את הנפש, במיוחד זו שמוזיקת הרקע הכפויה שלה מסוממת ממיינסטרים נוח לצריכה.

חמש שנים מאז אלבומו האחרון, "צד א'", אמדורסקי – מהיוצרים הטוטאליים שעושים ביצירתם את הכול (מילים ולחנים כמובן, נגינה על רוב הכלים ועיבודים. כמפיק הוא ציוות אליו את גידי רז) – ממשיך להוציא באופן עצמאי את אלבומו, ללא חברת תקליטים, הפעם באמצעות תמיכת ההמון  – "הד סטארט". כמו שאר אלבומיו, גם "פה" (שבמתכוון לא מנוקד, כדי שיתאפשר לקרוא אותו כ"פֹּה" או כ"פֶּה") הוא אלבום אינטליגנטי, שאמנם תובע ממאזיניו קשב מעמיק, אך דווקא בכך מכבד אותם.

השלד עתיר תכנותים, ובמובן זה הוא מזכיר את "מנועים שקטים" – ככל הנראה אלבומו הטוב ביותר – ביחד עם המוזיקה האלקטרונית והמכאניות הכלית לצד החום האנושי, שלעתים מוגש ווקאלית דווקא בנימה מנוכרת מבלי התכוונות לשאת חן במובן הקומוניקטיבי, ודווקא בגלל זה בולטים בו חסדים של יופי למכביר.

חוסר שביעות הרצון הכרוני של אמדורסקי כיוצר, ממשיך להנביע אמנות טובה, החל מתהליך העבודה על האלבום, כשיצר את העיבודים במקביל לכתיבת השירים (ולא לאחר מכן, כפי שמקובל). "קיבצתי את מיטב מכונות התופים והסינטים והתחלתי לייצר את הרעשים הראשונים של האלבום", הוא מספר, "באולפן קטן עם מכשור, שטרם למדתי לתפעל, קיוויתי שמתוך הבורות הטכנית, הטעויות והניסיונות יצוצו הפתעות אותן אוכל לתעל לצלילים חדשים".

הפתעות אכן יש, כמו בשיר "כמה זה יפה מרחוק", שמתעתע בין אופטימיות ("יש הרבה מים במדבר") ולחישת "חג שמח", לצליל המדמה אזעקה מאיימת עם אפלולית נגינתית, שקוטעת בפתאומיות חדה את השיר. בתכניו, האלבום נע בין האישי – עם שירים זוגיים-ארוטיים ( "שפה אחרת", "שדות צהובים", "לשיר") – לחברתי ולפוליטי ("אנשים שקופים", "מגדלים" המבקר את המתעשרים על חשבון הציבור, עם ההברקה "כרישי נצלן"). יש בו שירים שמאתגרים לפיענוח ("המפקדים של מוגרבי"), ובכלל – נדרשת בו האזנה פעילה, ששכרה בצדה – למשל, הגילוי שהקטע האינסטרומנטלי הקצרצר "חיבוק ראשון" – שכולו תפיפות קלידים אלקטרוניים קצובים וטורדים (מנגן: יונתן דסקל), בעצם מדבר על העמותה בשם זה, ומקדים את השיר הבא, "אנשים שקופים" – על העובדים הזרים שחיים בינינו, כולל זו ההריונית ש"בכל יום היא הופכת יותר רזה / על שלושה ילדים היא כבר ויתרה / 'חיבוק ראשון' מסרו אותם / ומי יחבק אותה".

ומי יחבק את האלבום? כל מי שיתמסר להזמנה מהשיר "כמה זה יפה מרחוק": "יש דרך יפה בצדדים. נחל מלווה שדה קוצים". הדרך ל"פה" מרוצפת באופן מדויק. אף מרכיב במסע  ובמשא אינו מיותר. כמו שאמדורסקי שר: "בלי משקל עודף".

פורסם בגלובס ב-07.04.2016