כמעט עשר שנים אחרי האלבום "מנועים שקטים", אסף אמדורסקי חוזר עם אלבום אולפן חדש, "הרי את". אומנם בינתיים הוא יצר אלבומים נוספים, אבל הם היו אלבומי אוסף ("15 הדקות של אסף אמדורסקי"), פסקול ("האסונות של נינה"), אלבום אינסטרומנטלי (" B type  Stereotypes "), אלבום הופעה חיה ("לייב"), ואלבום קאוורים ("קדימה אחורה"). אמדורסקי מביא את המנועים שלו ל"הרי את" כשהם במצב מצוין – הקילומטראז' שעברו, בחייו המקצועיים והאישיים, לא שחק אותם אלא תגבר את המיומנות שלהם וגם את חדות הנסיעה.

רוב הנופים שהאלבום חושף משקיפים על מערכת יחסים זוגית, מהתהוותה המשתאה, דרך שיאיה הנחגגים ועד המפוכחות שבה היא קורסת והשחרור העגום – והעדיין אוהב – ממנה. הקול האופייני לאמדורסקי – בגוון המונוטוני מעט ועם זאת מלא הבעה, ביחד עם העיבודים האלקטרוניים, מרובי התכנותים והדגימות, מגישים את השירים האלה באופן אידיאלי. הם שומרים היטב את הרגש הטעון כשהוא מפעפע מבלי להתפרץ. התופים (לעיתים אמדורסקי בתפקיד המתופף ולפעמים רונן בר חורין ועודד פרח) נועצים בתכליתיות את לחניו היפים והמורכבים של אמדורסקי למילים החזקות שלו, והפסנתר, הקלידים ושלל הגיטרות (רובם שלו) ביחד עם כלי ההקשה והנשיפה מאזנים בחום את הקור המוחצן מהכלים החשמליים.

אמדורסקי עיבד את השירים ביחד עם רונן בר חורין, שהפיק את האלבום, והתוצאה נשמעת מהודקת והרמונית. האחידות נובעת מהמבנה הקונספטואלי של האלבום, שבו כל שיריו (כולל שני קטעים אינסטרומנטליים קצרצרים – " AM 3:00 " התזזיתי ו"קרן שמש ראשונה" המהורהר) הם למעשה שיר אהבה אחד מרובה גוונים. חלק מהאהבה הזו מוקדש, בשיר "יש לך מקום", ליקיר שאיננו. מתבקש לייחס אותו לבני אמדורסקי ז"ל, אביו של אסף, אבל הוא אוניברסלי הרבה יותר. המונוטוניות המנוכרת שבקול מנוגדת לטקסט הרך והאוהב, וביחד עם הפזמון הנחרט ("עוד לא הלכת, וכבר אתה חסר. עוד לא הלכת, מתי אתה חוזר. יש לך מקום, יש לך מקום, יש לך מקום – אצלי") נוצר שיר מרגש במיוחד.

יש באלבום המצאות יצירתיות נחמדות כמו סירנת המשטרה שנשמעת בשיר "סיני" במהלך המשפט "עד שהשכנים יזמינו שוטרים" והשירה בקול גבוה בשיר "גשם מטאורי". ובכלל, האלבום רצוף ברק של קטעים אינסטרומנטליים מאסיביים, מתוזמרים למופת, והכפלות קול יפהפיות (למשל בשיר "מהסוף להתחלה"). יש מתיקות נוגעת ללב גם במנגינות שמולבשות על טקסטים עצובים, כמו בשיר "בראשית" שממנו נלקח שם האלבום. "הרי את משוחררת לכל אחד", שר אמדורסקי, "ורק לא לי".

האלבום שנפתח בטון מתנכר בשיר "רכבת לצפון", מסתיים בקול רך מרוב צער בשיר השקט "מסתכל על הים" שנשמע ישן אבל לא מיושן. "והזמן עומד, לא זז" – כך אומרות המילים האחרונות של האלבום, שמקפיאות את המצב, אבל לא עוצרות את חלחולו פנימה והחוצה.

לאלבום הזה מצורף דיסק בונוס, עם חמישה שירים, חלק מהם הוא גרסאות נוספות לשירים מהדיסק המרכזי. ביחד איתם מורחב טווח התחושה שמלווה את היצירה הזו – כאב שלמרות עומקו אינו כופר באמונה באהבה.

"הרי את", אסף אמדורסקי, "א.א. מוזיקה" 

פורסם ב-ynet ב-23.9.08