לקול של רות דולורס וייס יש נפש ואישיות. הוא מלא הבעה ועשיר באופן שמאפשר לו גם להיסדק ועדיין לשמור על נוכחותו. בזכותו, היציאה משיריה שונה במובהק מהכניסה אליהם. משהו קורה בתוכם – לה ולמאזין. אחרי האלבום "Come See" דולורס וייס חוזרת עם "בעברית" – אלבום מרתק, ראשון בעברית.  
 
הכתיבה של רות דולורס וייס (להלן רד"ו) מלאה בפשטות ובעומק, שמאפיינים גם את ההלחנה שלה. נגינת הפסנתר שלה ישירה ואקספרסיבית. נוספים אליה הקונטרבס הדומיננטי של יהוא ירון, הפנדר רודס וההאמונד התכליתיים של אופיר ונדר ולעיתים כלי קשת, כלי הקשה וכלי נשיפה. רד"ו, ונדר וירון הפיקו במשותף את האלבום ויצרו עיבודים יפהפיים שמבליטים את השירים, אך גם מרסנים אותם מגודש יתר. רד"ו בעלת העוצמה הווקאלית מיטיבה גם לצמצם את קולה. בשיר החותם את האלבום, שנקרא בפשטות "קהלת א', 2-9", היא שרה בשקט את הפסוקים המייאשים, עירומה מכלי נגינה, צנועה,  ממעיטה מכוחה שהתבטא לאורך האלבום. ודווקא אז היא נשמעת חזקה יותר. כך גם בשירים שבהם היא מאפשרת לקולה להישבר או לרטוט ("הלילה שלו").  
 
גם הנגינה באלבום מינימליסטית לעיתים. ישנם שירים שבהם נוכחים רק הפסנתר של רד"ו והקונטרבס של יהוא ירון, או אפילו רק אחד מהם. לעומת זאת, בשירים אחרים מופיעות תוספות יצירתיות, למשל הפלוגלהורן (כלי נשיפה ממתכת) שמעניק לשיר "שיר נחמה" מיסתוריות ג'אזית כבדה. 
 
על האלבום שורה רוח תנ"כית שכוללת ציטוטים מספר קוהלת (מוטיב ההבלים בשיר "אשקלון", "המקום שלי תחת השמש" בשיר "גיליתי שמש" וכאמור השיר החותם שכולו ציטוטים עוקבים משם) ונופים ארצישראליים. הם מתגלים גם בצילומי החוברת שצילמה יעל מאירי בגווני ירוק-צהוב של שדה שיבולים ומדבר.
 
דרום הארץ נוכח באלבום בשני שירים – "באר שבע" ו"אשקלון". "עיר תחת הילה אדומה", מכונה באר שבע שמולחנת במזרחיות כבדה עם אווירה מדברית המודגשת בכלי הקשה (איתמר דוארי), מרוככת בצ'לו (תום קלנר) ומתחזקת באקורדיון (בוריס מרציונובסקי). מילות השיר יוצרות מציאות סיוטית שכוללת ציפורי טרף ודופק מתנחשל. גם בשיר "אשקלון" האווירה מפחידה. רד"ו שרה אותו בדרמטיות נמוכה ואיטית בתוספת בנג'ו ואימה מצלולית שמודגשת באות מ': "אב מתיז ראש בכורו וזה מתהלך עקוד ותמה: מה? אימה. אי אמא?". אין ספק שהיא ניחנה ברגישות לשונית גבוהה.            
 
כאשר רד"ו מבצעת שירים שאינם שלה, היא מטלטלת אותם ובכך חושפת בהם מהויות שלא תמיד קיבלו תשומת לב הולמת. ב"משירי ארץ אהבתי" של לאה גולדברג (בלחן הנודע של דפנה אילת) היא נאמנה בשירתה לתסכול שנמצא במקור וקולה מכאיב באופן הרמטי שאינו מאפשר כניסת אופטימיות (שנוכחת בביצוע הידוע של חוה אלברשטיין). גם "היה נא טוב אלי" של רחל (בלחן של סשה ארגוב) משסע בדקירותיה, אם כי למרות האיפוק בנגינה – רק הקונטרבס של יהוא ירון – השירה של רד"ו מתעצמת באופן שמנוגד לחולשה המתוארת במילים "כוחי הולך ודל", ובכך בעצם מתרחקת מנקודת המוצא של השיר.
 
בשאר השירים רות דולורס וייס נצמדת חזק למילים, לעיתים באופן שיוצר דחיסות חסרת נשימה, כמו בשיר "קרב". בכלל, חוויית האלבום "בעברית" לא תמיד קלה, אבל מרגשת ומתגמלת. הנפש שמתחברת אליו גם מתרחבת איתו.
 
"בעברית", רות דולורס וייס, "אנובה"

פורסם ב-ynet ב-17.9.08