"השירים באלבום שלי הם על מערכות יחסים. גם הערב הזה הוא מערכת יחסים. ביני לבינכם. ואני באתי לתת לכם אהבה", כך תמצתה אסתר רדא, בהופעת ההשקה של אלבומה "Different Eyes", גם את מהות האלבום וגם את מהות ההופעה.

מועדון הבארבי בתל אביב מורגל בהופעות מצוינות, אבל מופע ההשקה הזה (ב-23 באוגוסט) היה מאלה שהמחישו יותר מהרגיל את עדיפות הביצוע החי על פני ההקלטה המלוטשת-סטרילית על גבי אלבום. כוחו של  "Different Eyes" אינו בטקסטים. הם נחמדים, אך פשטניים ולא מסעירים, וגם הלחנים בסדר גמור, אם כי אינם מורכבים ולא מחדשים. יתרונו המובהק של האלבום הוא בקולה של רדא ובביצועים שלה, ואלה נולדו להתממש על הבמה, משום שמדובר בפרפורמרית כבירה. ולא רק בקולה. בתמירותה, בתסרוקת האפרו שלה, בתנועות ידיה הרחבות ששייטו את השירים, בחליפתה הפרחונית-צבעונית הבוהקת, ראדה העתירה קסם על-זמני ועל-מקומי. המופע כולו נצץ בברק שחידדה התאורה הנפלאה (לירן יצחק), וקרן מעיניה של רדא, מבגדיה, מחיוכי נגניה ומהתפעלות הקהל, שניכרה בו חיבתו המצטברת אליה לאורך השנים.

שלוש שנים מאז אלבום הבכורה שלה, רדא ממשיכה להרשים בקולה העמוק והחם ובגרוב שמסחרר ביחד ג'אז, סול ו-RNB מחשמלים. השירים שלה הם רק תירוץ להפגין את עוצמת נוכחותה. וזו – ככל שהיא סוליסטית, גם משתלבת עם אחרים ומאפשרת להם לבטא את מיטבם. החל בנגניה המעולים –  גיא סטריער הגיטריסט, שני שביט הבסיסטית, דן מאיו המתופף, ליאור רומנו שעל הקלידים ונגני הנשיפה המכשפים מעין מילוא בטרומבון וגל דהן בסקסופון, ועד האורחים שהעלו את ההופעה לשיאיה: שוז (Shuz. יוני לוין), מפיק האלבום, שר עם רדא בקול גבוה, רקד עם הקלידים ודלה מהם צלילים חלליים מצועצעים. לוסיל קרו – להקת ההיפ-הופ-פאנק-סול, שרדא שרה בה לפני שעברה לקריירת סולו, עם הסולנית הכריזמטית גל דה פז – הקפיצו (עוד יותר) את הקהל.

"How Are You Feeling?", רדא שאלה פתאום את הקהל. "אני אספור עד 4 ואתם תגידו Good" – וכך היה, פתיח מתבקש לשיר "Feeling Good", שמיד התחלף בשיר On You" It's". תוך כדי השירה של רדא עלה לבמה גלעד כהנא. היא שרה באנגלית והוא התלונן בעברית – ספק על האישה שבשיר, ספק על האישה שעל הבמה: "היא מגיעה הביתה מאוחר", ותהה: "אולי קרה לה משהו". אחרי שרדא ענתה-שרה באנגלית, הוא התפרץ עליה: "You want to  Go Out?", וחזר לעברית: "זה לא עובד" – הוא כיוון ליחסים הטעונים שבין הדמויות. "לפעמים אני מסובכת", היא השיבה בעברית.

Out" זה החוצה? או ממני והלאה?", הוא הקשה, מוודא שזהו באמת רצונה. Get Out"", הוא הטיח בה, ועזב את הבמה בזעם משכנע. "אני רוצה להיות הוא"! היא אמרה עליו בהתפעלות כשנוכחותו המשיכה להדהד גם לאחר לכתו.

גם הקאוורים שהשמיעה סירבו להתפוגג מהחלל: "step 15" של רדיו הד (שכבר ביצעה בתוכנית "מועדון תרבות" של "כאן", בהנחייתה), שבניגוד לביצוע העצוב שבמקור, הושר בסגנון קרנבלי; וגם "women 4" של נינה סיימון (יש לרדא מיני אלבום עם קלאסיקות שלה). והכי מרגש היה אחרי ההדרן, כשהקהל סירב ללכת, ורדא חזרה לבמה: "אני אשלח אתכם הביתה עם תפילה". ללא הנגנים, במינימליסטיות חשופה ועם קהל דמום מרוב קשב, היא שרה "אתה פלא" – במילים המזככות של פבלו קזאלס ובעיבוד ובלחן של חוה אלברשטיין. "אתה פלא", רדא הצביעה על מישהו בקהל, ואז על עוד אחת: "אתה פלא", "את פלא", "אתה פלא". גם את.

פורסם בגלובס ב-31.8.2017