ככה נראה רוקנרול

שני פלג לא מבזבזת זמן על נחמדוּת. כבר מהשיר הראשון באלבומה השני, "ניתוקים", היא מחוררת שקרים ונמנעת מלחבוש את האמת המדממת. בשיר הפותח, "יום חדש", היא דוהרת על המילים שהלחינה ליוסי אלפנט ז"ל, אגדת הרוקנרול, ואת הזעם ממשיכה להטיס בשאר השירים כבר במילים שלה. דימויים מעניינים כמו "דבש חמוץ" ו" ודאמפטי מאבד שיווי משקל" נערמים מהן, תוחמים טריטוריה מוכרת באלימותה, אבל מקורית בהלימותה. האזנה לאלבום הזה היא צלילה לתוך אש תוך כדי מוזיקה מצוינת, מנוגנת היטב. פלג מערה אליה קול בוטה-ענוג וגיטרות החלטיות ואליה מצטרפים עומר ברנד בבס ויובל אדם בתופים, שגם עיבדו איתה את האלבום (עם אור בהיר, שגם מיקסס) לכדי יצירה מרתקת ומהודקת עם מינימליסטיות שמדגישה את העזוּת.

האינטנסיביות הזו בוקעת מתוך שירים קטלניים, חותכים בנפש, כמו "חתול עכבר" – תיעוד מזעזע בפשטותו של אונס, בקול צלול, וגם "רפונזל" באכזריותו הקשה. מגוף ראשון שבו התנסחה פלג באלבום הבכורה שלה לפני שש שנים, היא עוברת לנקודת מבט גברית, וזה מרענן וגם אותנטי במפתיע, במיוחד בשירים על אלימות מוחצת נשים.

ויש הפתעות נוספות, אורגניות לשפת האלבום, כמו אילנית שמגיחה בשירת "ושוב נצאה אל הדרך, עם אחד לדרך" אל תוך חלל השיר "הדוד גיבור" – תמונת מראה בלונדינית לאופל המסויט. ככה נראה רוקנרול. לא בחיצוניות שלו אלא בבפנים המוטח. שירי מחאה לא ככותרת, אלא כהווייה. יופי שנברא מתוך אמת של דיוק דווקא כשהוא מנציח כיעור. כמו ב"יוגה ופילאטיס" – שיר כאב, יצירת אמנות מערערת, שפלג שרה בנימה פארודית ולעגנית, המשקפת את החיים המודרניים – "לחיות נכון", כפי שהיא מכנה אותם, אבל מתכוונת לניכור ולזיוף ("שלום שלום, אבל כולם יודעים שזו בעצם מלחמה"). וכך גם ב"אפאחד לא יודע", שבו, במסווה של מוזיקה מזרחית מרקידה, מתהווה בכישרון הקולנועי של פלג מותחן בכלל לא משמח, אבל גם לא נהיר לחלוטין. ובכלל, לא תמיד ברור לגמרי על מה השירים, אבל התחושה היא שבעצם ברור. שמוגבלוּת המאזין לתמלל את העלילה מעידה דווקא על רצונו להדוף את הזוועה הסמיכה שמצטיירת במכחולים דקים.

"עוד רגע", השיר החותם את האלבום, הוא שקט, ובכך יוצא דופן משאר השירים. גיטרה אקוסטית רכה מלווה חסד של סיום לאלבום הקשה הזה. "קשה להיות אדם", שרה פלג ב"רפונזל", ומסבירה: "או שאתה מרים ידיים או שאתה נלחם". ושני פלג היא לא רק יוצרת גדולה אלא גם לוחמת גדולה.

פורסם בגלובס ב-24.8.2017