"זה זמן לדייק את הלב, לנער את הנפש", שר מוקי ב"הולך על המים" – אלבום הסולו השביעי שלו (לא כולל האלבומים שהוציא עם להקת שב"ק ס'). ובאמת, זוהי יצירה מחודדת וצלולה, ובמילים שלו: "אם להיות, אז באמת ולא בכמו", ומה שמתחדד בה הוא תשוקה לחיים.

דני ניב, שהתבגר מוזיקלית כמוקי בשב"ק ס', מתמיד להצליח בקריירת הסולו שלו בזכות הכריזמה הסימפטית שלו שמטעינה את כישרונו לתמצת ולקלוע, והדוגמה הכי מתבקשת לכך היא שירו "ילד של אבא". שלוש שנים לאחר אלבומו הקודם, גם הפעם הוורבליות המתנגנת שלו מנסחת מסרים קליטים, שאיכשהו אינם נשמעים פשטניים ובנאליים. "אני חי עכשיו", הוא מצהיר, והוא אכן נוכח: מעורב יותר מאשר באלבומיו הקודמים בכתיבת הלחנים – בחלק מהשירים באופן עצמאי, חלק עם אורי אבני, המפיק המוזיקלי המוכשר (שהפיק גם את שני אלבומיו הקודמים) ועם לורן פלד, וגם משתף פעולה עם יוצרים נוספים, שהדינמיקה בינו לבינם מפרה אותו. וכך, דודו טסה העניק לו את הלחן המקסים של השיר "דבר איתי", חנן בן ארי הלחין את "לגעת בשמיים" העז, ושלמה ארצי כתב את המנגינה היפה של "מלאכים ושדים" – שיר אהבה עצוב עם מילים נחרטות: "השדים שבראש, המלאכים שמעל, התאווה והזעם ואהבת הקהל – הכול לוקח למקום אחד, לבד, הלאה לבד". ארצי גם הלחין עם מוקי את "רגע של חסד" המרגש ("חדש בעיניים, דבש בשפתיים, בערך כל אלה").

האלבום טס בחצי שעה, והוא מהודק וקולח, ממריץ ומטעין באנרגיות ומעצים בלי להתפלצן. תוך כדי האזנה, עוברות לרגע התהיות: מאיפה צצה דווקא עכשיו שמחת החיים הזו? אתה בטוח, מוקי? אבל הוא בטוח לגמרי והודף את הספקות באופטימיות המשכנעת שלו ובסימפטיות שאפילו לא נדרשת למוסס התנגדויות – משום שהן אינן מתמגנטות לכאן. המוזיקה מתוזמרת בעושר, אבל לא משתלטת, והשירים נשמעים הימנוניים, אבל מזמינים לנכס אותם בכיף לתצרוכת עצמית: "הדרך הביתה" ו"החיים רוקדים" עם מחיאות הכפיים והקלידים הממריצים – "החיים רוקדים, רק שלא נישן". מתחשק להיסחף איתו לאן שזה לא יהיה. "זה מרגיש לי טוב, וזה מרגיש נכון", הוא שר. וככה זה גם נשמע.

פורסם בגלובס ב-10.8.2017