מסתובב ושר

האם חוסר ביטחון הוא תכונה או מצב? בן ארצי, כמו דור שלם של ישראלים בגילו, מתחבט, מתלבט ומנציח במוזיקה שלו עידן בו ההתבגרות מקדימה, אבל גיל ההתבגרות מאחר ומתקיים גם בגיל שלושים. התוצאה, כפי שהיא מתגלמת ב"קרוסלה" – אלבומו השלישי, משכנעת בכנותה, אך אינה אחידה.

כמו ארבעת עונות השנה שדומיננטיות בטקסטים של "קרוסלה", עם מזגי האוויר המשתנים שלהן, חיצונית ופנימית, גם השירים של ארצי מושכים לכיוונים שונים. חלקם פשוטים במבנה ובאנרגיות, האחרים מתוחכמים ועשירים יותר, מתגברים את הפופ המתון באלקטרוניקה ובמהלומות רוקיסטיות. מצד אחד הדבר מצביע על גיוון, מצד שני, התזזיתיות הזו מגלמת חוסר מנוחה, שאומנם ממחיש את המצב שבו נמצא ארצי, אבל גם מעורר את המחשבה שאולי הגיע הזמן לבחור צד, להתמקד בו ולהעמיק בו. להעז ולחצות כבר את גיל ההתבגרות כדי
להתמקם בצד הבוגר. ואין מדובר כאן על דריכה במקום מאבנת, אלא על ייצוב הקרוסלה בנקודה שבה תעצור ותתבונן בעולם המסתובב מבלי שתסתובב לשם כך בעצמה.

בסך הכל, ניכר בארצי שגם בעולם לא יציב ובמהות הלא ברורה של החיים, המעסיקה אותו בשיריו, המוזיקה מהווה בשבילו בית. הוא חופשי איתה, והיא בתמורה מתגמלת אותו בהיענות לדרישותיו. מתפסלת בהתאם למגעו הישיר בכלים (גיטרות אקוסטיות, חשמליות ובס, פסנתר וקלידים), במנגינות ובמילים (שכולן שלו פרט לשיר "לחיות את החלום" שכתב לו יהלי סובול בפשטנות מסוימת). התוצאה היא שירים שכולם נחמדים. כמחציתם גם טובים – "קרוסלה" הסיפורי, "צניחה חופשית" המנוכר והאוורירי, "מה קרה לך" – דואט עם מאור ירדני, שנוכחת לטובה גם בשירים נוספים באלבום, "כולם רוצים לחיות" המגוון, "קולומבוס" מעורר החיוך, שרובו מנגינה עשירה ו"לילה טוב" שחותם את האלבום בנחמה צינית ("לאגור כוחות לעוד צרות חדשות שיבואו מחר, שיהיה כוח לדאוג וכוח לפחד"). גלעד שמואלי, שהפיק מוזיקלית וגם עיבד עם ארצי את האלבום, ריפד את השירים בשטיח תזמורתי רווי כלי מיתר וחצוצרות מבלי שתיווצר תחושת גודש מכבידה.

אבל כשמתרוממים לרגע מכל העושר, לא ברור לגמרי לאן ארצי שואף להוביל את מאזיניו. מהי המטרה? האם לכונן מאגר של שירים יפים? לגעת באנשים באמצעות פגיעות חשופה? להיות פופולרי ובהתאם לכך ליצור להיטים או שירים בנוסח שלמה ארצי?

התהייה האחרונה לא נועדה חלילה ללגלג, להקניט או להקטין. העניין הוא שאי אפשר להתעלם מהשפעת האב, בעיקר בשירים הסיפוריים כמו שיר הנושא. למעשה, קל לדמיין את שלמה ארצי שר את השירים האלה בתור השירים שלו. העובדה הזו אינה טובה או רעה, אלא בעיקר נשמעת כאן טבעית. בן ארצי ניסח את זה בעצמו, באלבומו הקודם, בשיר "בעתיד": "בן נוטה ללכת בדרכי אביו".

ויחד עם זאת, ארצי הצעיר גם מאפשר לקרוסלה שלו להסתובב "בקצב משלה". הקצב הזה עדיין צריך להתברר. התשתיות כבר ישנן.

פורסם ב-ynet ב-27.11.07