כאשר מאזינים לגיל הלל, וגם מביטים בו, אפשר להבין מדוע מכנים אותו "היורש של זוהר ארגוב". כשהיה בן 18, "המלך" העלה אותו על הבמה כדי לשיר איתו, ומאז הם המשיכו להופיע ביחד, אבל יש עוד משהו. אמש (יום שני 7.9.09) במועדון "זאפה הרצליה", כשהבמה הפעם היתה כולה שלו, ניכר בפניו ובקולו הדהוד מסוים שהזכיר את ארגוב.
 
"פרויקט גיל הלל", ככה זה נקרא. חיים שמש הוא המנהל האמנותי ותמיר קליסקי מלהקת "אתניקס", שגם מופיע עם הלל בקלידים ובקולות, ומשה דעבול, שהפיק בין השאר את דין דין אביב – הם המפיקים המוזיקליים. "אלוהים נתן לך במתנה", כך נפתח הערב. כן, הלל בהחלט קיבל מתנה – לא רק "את החיים על פני האדמה", אלא הזדמנות להראות את הצד השירי שלהם. ההופעה הזו מתבססת על ביצועים מחודשים של קלאסיקות ישראליות יפהפיות, וגם על שירים חדשים ומקוריים. הלל שר את כולם בנימה נעימה ומלוטשת, כשהוא מגובה בנגינה החמה של נגניו, במיוחד המתופף דני מקוב והכנרת שהאצילה על השירים אלגנטיות. הבעיה היתה בציפוי האחידות המלטש שהלל שם על כל השירים באופן שמחק את ייחודם. כולם נצבעו בצבע יפה, אבל אחד. בהמנוניות השלמה-ארצית של "פתאום כשלא באת" – זה עבד. ב"שירו של שפשף", ללא השבריריות המורכבת של מאיר בנאי – פחות.
 
אותה אחידות מהוקצעת בהגשה של הלל לא הצליחה לטשטש את ההבדל בין השירים הישנים לשירים החדשים, שאת רובם הלל כתב בעצמו ותמיר קליסקי הלחין. החדשים נחמדים וחלקם להיטיים בעליל, כמו "נותן לי כוח" ו"מסע חיי" ("אלוף", צעקו לו בקהל). עם זאת, הם לא מתקרבים לרמה של "לא אני" – עם המילים של אלכסנדר פן והלחן של צביקה פיק, "איפה את אהובה", במקור של יהורם גאון, שהלל שר בדואט נחמד עם קליסקי, "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי ואחרים.
 
"פעם זוהר שאל אותי: 'מישהו יזכור אותי אחרי שאני לא אהיה'?", סיפר הלל ואמר בעצב שאם ארגוב היה מבין את כוחו, "אולי הוא עוד היה איתנו". זה היה האות לצמד שירים של "המלך" – "כבר עברו השנים" (אביהו מדינה) ו"עוד דקה את נעלמת (רמי לב). מרוב אהבה והזדהות עם השירים האלה הוא הפך אותם לשירי הלל – תרתי משמע.  
 
לקראת סוף המופע עלתה הטמפרטורה של השירים. "להיות לבד" ו"חייך וחיי" קיבלו תנופת אנרגיה חזקה יותר, שהשפיעה גם על ההדרן השני – "נותן לי כוח" בפעם השנייה. ההדרן הראשון היה מפתיע בפרשנותו. "צליל מכוון" בפיו של גיל הלל נשמע כמו שיר מזרחי שקט, ופתאום התברר שהכיוון הזה הסתתר בו כל הזמן במילים ובאווירה: "כשעץ בגן מלבלב, זה לא כואב להתאהב, לכן, עומד ומנגן", וגם: "שוברת לבבות קטנה, אני שבור ללא תקנה". מי שלא נכח בהופעה מוזמן לסלסל את השיר בדמיונו ולגלות שיר ים-תיכוני אותנטי. וכך, כמו קוסם, הלל שלף מתוך השיר את המזרחיות הסמויה, התמימה, זו שמעניין אם יצחק קלפטר, היוצר שלו, היה מודע לה. בסופו של דבר, התארים והכתרים הם גימיק לגיטימי, אבל כזה שעלול למשוך אש בגלל ציפיות גבוהות מדי. הזוהר של זוהר לא ניתן לשחזור, אבל גם בלעדיו, "הפרויקט של גיל הלל" הוא ערב נעים של זמר סימפתי וקהל מרוצה.
            
פורסם ב-ynet ב-8.9.09