"הסם האהוב עלי הוא הקהל" 

"אני תחת השפעה כבדה של סם האמת", פתח אמש (מוצ"ש) גלעד כהנא את "סיפורים באוזן", סדנאות אמן בחנות האוזן השלישית בתל אביב. הפרויקט (מטעם חברת ההפקות "מונוקרייב") מאפשר לקהל לפגוש את המוזיקאים החביבים עליו ולשאול אותם שאלות על המוזיקה שלהם. "זה מעמיד אותי במצב מאוד עדין ורגיש", המשיך כהנא, מנהיג להקת "ג'ירפות", שגם הוציא שלושה אלבומי סולו ופרסם ספר ביכורים. "אין לי כרגע עור חיצוני ואני פגיע. תשאלו איזה שאלה שתרצו. אני מתכוון להגיד את האמת. באמת".

ה"אוזן בר" נדחס באנשים, כולל על הכריות שלמרגלות הבמה. במשך שעה וחצי כהנא, ורבלי ורהוט, ענה על השאלות בקול ששילב אירוניה וכנות והסכים לדבר אפילו על התינוקת שלו בת החודש וחצי ("היא מאוד בוגרת"). קטעי הקישור המשעשעים שלו בהופעות, הפכו הפעם לדבר העיקרי וכהנא, כהרגלו, הרבה להכניס בהם עניינים הקשורים לסקס, למשל כשהכריז: "בשלב זה, בכל סדנאות האומן שאני מקיים, הנשים מתפשטות והגברים יוצאים החוצה".

חלק משאלות הקהל – האוהד והבקיא ביצירת כהנא – היו בנאליות, בנוסח "איפה תהיה בעוד עשר שנים". התשובה: "שר בממשלה, בין שר התשתיות לשר התחבורה. ואני מבטיח לשנות לכם את החיים. הם יהיו יותר גרועים". גם מהשאלה "איזה ספרים השפיעו עליך", כהנא לא התלהב, וענה: "ספר המחזור שלי, כי כתבו שם שאכשל, וזה השפיע עלי בקטנה".

אחרי שהוקרן הקליפ שלו "Dancing", שמשלב אנימציה וצילום, מישהו שאל על עסקיו עם חברת "צים", שכתובותיה מופיעות בקליפ.
"דווקא את זה אני לא יכול לפרט. טוב, יש בנמל אשדוד מכולה שלמה על שמי, והיא מלאה בחומרים אסורים. חוץ מזה, כשכותבים צים הפוך זה יוצא מיץ, ואני הרי נוטה לשתות מיץ" – הצביע על הבירה שלו.

מישהי ניסתה להתקיל אותו: מיהו המוזיקאי הישראלי האהוב עליך ביותר ומי המוזיקאי השנוא, ואתה מחויב להגיד את האמת!     
"בגיל 9 חזרתי לארץ ממקסיקו עם המשפחה שלי, והרוק הישראלי נשמע לי מגוחך. ואז שמעתי שיר על מישהו שבמכונית שכורה הרס למישהי את הצורה, ובזכות השיר הזה של מאיר אריאל ("נשל הנחש" – ת.ל), הבנתי שיש לי סיכוי. מאיר אריאל אפשר לי להרגיש שייך לכאן. והייתי רוצה לקרוא לו לכאן עכשיו כדי שיעשה איתי שיר. מאיר, בוא לכאן! האמת היא שהוא כאן, אבל הוא ביישן במצבו הנוכחי…
מוזיקאים שנואים? יש הרבה, אבל לא הייתי משתמש במילה שנואים. לפעמים אני מרגיש שזמרים מסוימים הם חקיינים, אבל זה לא שמתחשק לי לגרש אותם מכאן בספינה".

באיזה שיר שלך אתה הכי גאה?    
"השיר שאתה הכי גאה בו זה השיר שעוד לא כתבת. אין כזה דבר שאני כותב שיר ואחר כך מרגיש וואו, אני יכול לנוח. אני גאה בשאיפה לכתוב את השיר המושלם. המדד הוא לא מה שיש, אלא מה שאתה שואף אליו".

"אני לא רוצה לצאת דביל", מקדים מישהו לפני השאלה הבאה.
"אז עדיף שתשתוק".
למה בהופעות אתם שרים "סמים קלים, מחיר כבד" כשברור שאחר כך תעשנו סמים קלים?
"אתה מעשן סמים קלים"?
"כן".
"אתה עוד צעיר, אבל מי שבאמת חזק בסמים קלים, מבין שהם כבדים. מישהו מהלהקה – אני לא אגיד מי, אבל נגיד שזה אני – התאשפז בגלל בצקת בראות והוציא דם מתוך הפה, אז ברור שאני אגיד שזה כבד. אני לא רוצה לבאס אותך, אבל כבר תבין בעצמך שאתה צריך להפסיק כשתקבל התקף חרדה".

איך עושים היום מוזיקה כשתעשיית המוזיקה מתפוררת?
"הבכיינות הזאת של מוזיקאים שהם לא מוכרים תקליטים היא פתטית. אנחנו נמצאים בתקופת מעבר. ישראל הפכה לשוק של סינגלים, אבל לא קונים אותם. מצד שני, אי אפשר להפסיק את המוזיקה, והיום יש יותר מוזיקה מפעם. אז הדרך היחידה להתמודד עם זה היא להיות יצירתי".
   
הוא מדגים את זה על קליפ שלו, ובהמשך על קליפ נוסף שלו ביוטיוב, שבהתחלה סירב להיפתח כי הכניסה אליו הוגבלה לגיל 18 בעקבות תכניו הפורנוגרפיים למדי.  "זה גימיק"? שאל מישהו אחרי ההקרנה. "לא. הדבר הזה הוא לגמרי אני".
אבל זאת לא מוזיקה.
"נכון, אבל מוזיקה זה לא רק מוזיקה. 'החומה' של פינק פלויד היא לא רק אלבום. זה גם סרט וילדים שהולכים לתוך מטחנה. היום קשה לתת רק למוזיקה לדבר. אם אתה מעביר ברשת קטע מוזיקלי ואין לו וידיאו – הוא לא ישרוד".

"למה חשוב ליצור בשביל קהל"?, שאלה מישהי,  "היית יכול ליצור בלי לפרסם את היצירה שלך"?
"יצירה מובילה לדיאלוג בלתי פוסק, שמפרה אותך ואת הקהל. ההופעות של "ג'ירפות" בנו אותנו. הקהל נתן לנו אנרגיה יותר ממה שאנחנו נתנו לו. הסם האהוב עלי הוא הקהל. בלי הבמה לא היה לי מושג מי אני".

לבקשת הקהל, כהנא דיבר על השיר "וואו, איזה אבסורד". "השמועות אמיתיות"?, שאל מישהו. "שמועה היא תמיד אמיתית", הוא ענה. "העניין הוא שכשמסבירים את השיר, זה מגמד את האמת. אז 'וואו איזה אבסורד' זה על לסביות. או שלא. חשוב שנשאיר את זה קצת פתוח לדמיון".

"איך אתה ניגש לתהליך הכתיבה"?, חקרה מישהי, וכהנא השיב שהביטוי 'תהליך הכתיבה' בעייתי בעיניו. "כשאתה כותב, חשוב שלא יהיה תהליך כתיבה. לא צריכה להיות הפרדה בין החיים שלך לכתיבה. אתה אמור לכתוב כל הזמן, וזה לא משנה אם טוב לך או רע. אם רע לך מאוד, למשל כשמתו ההורים שלך, ואני מכיר את זה אישית, אז יש לך מלא סיפורים. בלוק כתיבה זה כשאנשים שוכחים שהחיים שלהם מלאים והם לא מעבירים אותם לכתיבה".

אחר כך סיפר על המסע להודו של להקת ג'ירפות: "כשיצאנו לשם חשבתי שהלהק
ה תתפרק מרוב שנהיה צמודים כל הזמן. למרבה ההפתעה, זה לא קרה.  הופענו מול מעט אנשים כי באותו זמן היה הפיגוע במומבי, והיתה גם אזהרה לפיגוע של אל קאיידה בגואה, אז כל הישראלים עזבו. ופתאום חזרנו לימים הראשונים של הלהקה עם ההופעות הקטנות".
הודו תרמה למוזיקה שלכם?
"כן. הקלטנו שם עם נגנים הודיים וירטואוזיים. קלטנו שם שאנחנו מוזיקאים ממש בינוניים, וגם הבנו שאנחנו אוהבים אחד את השני, למרות שאנחנו לא סובלים אחד את השני. ובעיקר הבנו שהאלבום השלישי שלנו ייצא".
מתי? 
"מתי נוח לך"?
הערב!
"אז הערב. אבל כנראה שזה ייצא בעזרת ה' בסביבות דצמבר, בלי נדר".

כהנא הסכים לדבר על פוליטיקה ולגלות למי הצביע בבחירות ("מרצ, ודי התאכזבתי") וציין שליברמן בעיניו הוא כוכב רוק. "ליברמן קצת דומה לי. הוא הצליח כי הוא אומר את מה שהוא חושב".
היתה לך פעם אינטראקציה עם פוליטיקאי, שנפגע ממך?
"הכי קרוב לזה היה כשאמרתי שאולמרט הוא בנזונה, ומשרד ראש הממשלה הודיע שאין תגובה".

מה עם הפפארצי? יצא לך להרביץ להם?
"כן, אני כל בוקר עושה פילטיס ומרביץ לצלמים. מה זה השאלות האלה"?

אתה שונא כשבכתבות עליך נותנים את הכותרת "כהנא צדק"?
"אבל זה נכון! אני צודק כל הזמן. ואני שונא את הכותרת הזאת. היא הכי בנאלית".

אתה קורא טוקבקים?
"פה ושם, והם צודקים. 'גלעד כהנא הוא אפס'? זה משהו שאני חושב לפחות פעם ביום. אם יש כאן טוקבקיסטים, אני מזמין אותם לבמה. הפער בין העדינות של ההקשה שלהם על המקלדת לאלימות שלהם, זאת אומנות".

פורסם ב-15.3.09 ב-ynet