הזמן מתרחב לפתע ברווח הצר שהוקצה לו, בין סוף שנה שחוקה להתחלה של שנה לא נגועה. והפתח הזה, הנכסף להתחדשות, קולט אליו בשמחה את האלבום הטרי "כל מבט", שרוחו הולמת את סוף אלול בשקט אשר מתקרב אל ההמולה ונאחז בה. "לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט לנשום", מפציר דידי ארז בפזמון של "כל מבט". בדואט הזה עם סיון שביט, שחשף אותו באמצע השנה, כבר נרמזו איכויותיו: יופי מוזיקלי שצניעותו אינה גורעת מקסמו.
 
אחרי שהחל את דרכו המוזיקלית כמתופף של להקת "ג'ירפות", ובהמשך הלחין מוזיקה מוערכת למחול ולתיאטרון, ארז מוציא אלבום בכורה שלם ומגובש, עם טביעת צליל מובהקת שלו כמלחין, מנגן בשלל כלים וכותב.    
 
ארז חסכן במילים. הטקסט של השיר היפה "שנתיים" הוא: "אם היו לי עוד שנתיים לבזבז איתך". וזהו. והמשפט הזה נמתח, אך לא נמרח, על פני יותר מחמש דקות. המילים המינימליסטיות האלה נסוגות גם הן, בסופו של דבר, למנגינה שהשקט שבה מצטבר עד שהוא מתעצם. גם השיר "סתם" מכיל משפט אחד בלבד: "אז ככה זה מרגיש לבזבז את החיים וככה זה מרגיש לתקן" – ארבע דקות קצביות ואלקטרוניות, מנוכרות וחמות, מוזרות ומעצבנות במובן המטלטל של המילה. וב"ניקול" בכלל אין מילים, רק דגימות של קולות אישה במעשה אהבה, עדינות ונטולות פורנוגרפיה, ועליהן גיטרות מנגנות נעימות טובה עד שקול האישה נאלם, אבל נוכחותה מתקיימת בכל זאת במנגינה המתפתחת. המילים שבאלבום מדויקות וניכר בהן שנשקלו לפני שהתכנסו לתוך המאסה האוורירית של השירים – שהם תמציתיים אך ממצים, ופשוטים אך לא פשטניים. השלווה שבמנגינה אוצרת לעיתים מתח. כך, למשל, בשיר "כל מבט" מבצבצת אלימות בין קפליו הרכים – סכין בלב, סטירה בפנים וייאוש. אבל ארז, שקולו ודרך שירתו חושפים בו סימפטיה, ממהר להצמיד אל השיר הזה את שיר העידוד הנמרץ "לא לבד". ב"מסתכלים על השמש" הנמרצות כבר הופכת לזעם רוקיסטי המוכיח שקטלוג ההבעות של ארז מגוון.     
 
על האלבום כולו שורה טוב הטעם המאפיין את עבודותיו המוזיקליות של אמיר צורף, שהפיק. האסתטיקה ניכרת גם בציורי השחור לבן של ירמי אמסטר המלווים את חוברת האלבום ועוזרים להמחיש באופן ויזואלי את מה שהנפש מופעלת להבין גם בעצמה.      
 
"רק כשאני כותב אני פותח דלת לרחוב, ואז אוויר נכנס", אומר ארז בשיר "גם עכשיו", והמסקנה המתבקשת היא שעליו להתמיד בכתיבה. הצורך הבסיסי בנשימות, שמובע בשיר הנושא ובשירים נוספים ("רק הנשימות שלנו" – בשיר "בכור", "לוקח נשימה גדולה" ב"מסתכלים על השמש") הוא גם כמיהה לאוויר צח, ואותו ארז מיטיב לספק. האלבום "כל מבט" מזמין להביט פנימה, להתכנס אל תוך השאיפות והנשיפות הפרטיות, ולהתחדש דווקא מהפעולות המונוטוניות האלה, כל עוד עושים אותן היטב.           
 
"כל מבט", דידי ארז, "הד ארצי"
 

16.9.07, ynet