"זה קורה לי פעם בכמה שנים, הרדיו מנגן צלילים לא מוכרים… זה משהו טרי, משהו חדשני" – כך נפתח "6", אלבומם השישי של "הדג נחש". בניגוד למתואר בשיר, באלבום הזה אין חדשנות. חלפו כבר הימים שבהם לשיר היפ הופ בעברית היה סנסציה. כיום, בין השאר בזכות "הדג נחש" עצמם, הסגנון המוזיקלי הזה הפך להיות מקובל ונפוץ. עם זאת, למרות שהצלילים שלהם נשמעים מוכרים, "הדג נחש" ממשיכים להישמע מצוין, כי הם אומנם משופשפים, אבל לא שחוקים, ובהחלט מיומנים. במילים שלהם זה נשמע כך: "על הגרובים אני טס. אני מכניס גם טאץ' של באסה, של לחיות תחת המאסה" ("בסלון של סלומון").

הגרוב של הלהקה נעים כהרגלו, וכך גם שפע האמירות הקליטות והנחרטות כמו: "וזה לא מזיז לאף אחד ת'תחת" ("אני מאמין") – זה דווקא כן מזיז, מקפיץ ומרקיד את הגוף. במקביל הם ממשיכים לבטא מסרים חברתיים ופוליטיים מהסוג שכבר השמיעו באלבומיהם הקודמים: מחאה נגד גזענות ושחיתויות וצידוד בערכים כמו שוויון, שלום ותרבות. ההתגייסות האכפתית הזאת לא בהכרח מביאה לתוצאות טובות. בשיר "אני מאמין", למשל, היא מסתיימת  בהתמסטלות שמקורה בכישלון מיואש.

על רקע השירים האחידים ברמתם – מקצוענות המותאמת לז'אנר, ישנם שניים שמזהירים ביופיים: "עוד אח אחד" – שיר מחאה שקט ועצוב, הזוכה, ובצדק, להצלחה רדיופונית, שהלחין בכישרון "פישי הגדול" (שגם כתב אותו עם שאנן סטריט). ויש גם את "מערבולת של חול", שכתב גלעד כהנא – ליריקה של מצוקה המתארת טרגדיה של עובד זר. "הוא הופך למכונה. ורידיו חוטי חשמל, עיניו נוריות אזהרה, שפתו ברזל, ידיו סרט נע" – כך השיר מצמרר על רקע צלילים מרקידים שהלחינו חברי הלהקה. כמו באלבומים האחרונים של "הדג נחש", גם את "6" הפיק מוזיקלית יוסי פיין, שזיקק אותם עם זמרים עתירי גרוב פאנקי כמו קרולינה ואלרן דקל, הסולן של להקת "פאנקנשטיין". אורח נוסף הוא יהודה קיסר, שמנגן גיטרה ב"שיר נחמה", המסתמן כלהיט ומתובל במוזיקה מזרחית וב"כפיים". מילות הפזמון שלו – "סובבוני בשקלים, הלעיטוני בכזבים", מזכירות את "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים" ש"צלילי העוד", להקת העבר של קיסר, אימצה מ"שיר השירים".

חדשנות אין באלבום "6", אבל חידוש דווקא יש. כמה מהשירים מושרים באנגלית, שאליה עוברת הלהקה בטבעיות, ויש אפילו שיר קצרצר בערבית, רצועה נסתרת בשם "ערבי 16", שגם היא משתלבת באופן חלק עם שאר השירים.

בשיר "לא מספיק", "הדג נחש" מתארים מציאות שאינה משביעת רצון וכמהה ליותר ריגוש – במוצרי צריכה, באהבה וגם במוזיקה: "יש לי להקה – זה לא מספיק", הם שרים, ומפרטים: "כבשנו ת'מצעד – זה לא מספיק, הופענו ב-L.A  – זה לא מספיק, השיר הזה נחמד – אבל זה לא מספיק". וכך, במילים שלהם, הם מבטאים את החיסרון שבאלבום – הצימאון שאינו מצליח להיתרגם להתקדמות יצירתית משמעותית. מצד שני, היכולת שלהם להמשיך להיות רלוונטיים וסימפטיים, אחרי כמעט 15 שנה, היא הישג, ובמיוחד כשהם ממשיכים לספק שירים טובים.

"6", "הדג נחש", "התו השמיני"

פורסם ב-ynet ב-18.2.10