פתאום, באמצע ה"נה-נה-נה" הלעגני ב"אהובה הקטנה" – השיר שכתב אופיר בר עמי על הילדה הדחויה שכשמה לא היא, העור נדקר מצמרמורת אמיתית. סוף אוגוסט. הופעת שישי בצהריים בזאפה ת"א. "איפה הילד" בפעולה. הופעת עמידה צפופת קהל. הכי זיעה. ואז, הצמרמורת הזו.

חמי רודנר כמו תמיד הסולן הבלתי מעורער והבסיסט, אסף שריג ואופיר בר עמי בגיטרות, ואסף (בובי) מרוז המתופף – היו כאן כבר מהאלף הקודם, שותפים בכירים בתור הזהב של הרוק הישראלי, ששיאו בשנות ה-90. הם התקדמו מלהיט ללהיט – מוכיחים שאפשר להיות עמוקים וקליטים, פירקו את הלהקה לכמה שנים, ולבסוף חזרו ליצור ולהופיע. בקרוב יגיע גם אלבום חדש בשם "מתוק בחשכה", ובהופעה הם השמיעו שני סינגלים חדשים ממנו: "גוונים של זהוב" ו"רומנטיקה". עכשיו הם בני חמישים פלוס-מינוס, והקהל שלהם ביום שישי הורכב מבני גילם, חלקם עם ילדיהם, ומצעירים יותר, גם כאלה שלא נולדו כשנוצרו השירים – ובכל זאת שרו את כל המילים באדיקות שהוכיחה רלוונטיות לחייהם.

וזו הייתה אחת מהתובנות המשמחות בהופעה, כי לכאורה מה הרלוונטיות של שירי רווקים צעירים, הוללים-מתייסרים, מהאלף הקודם, כשהם כבר בעלי משפחות? איך הם יכולים לשיר את השירים האלה, ולהישמע אמינים, עד כדי הזדהות של הקהל?

ובכל זאת, אף שעברו בדיוק שלושים שנה מאז שרודנר ושריג יצרו בקיבוץ גבעת ברנר את השיר "איפה הרוח" – הוא עדיין רלוונטי, בצימאונו לרוח דו משמעית, פיזית ומטפיזית. ואיפה היא באמת? "אולי בשפת הים? איפה הרוח? אולי בשדה?". בשישי בצהריים היא הייתה בתל אביב, בזאפה. האנשים שעל הבמה ואלה שמתחתיה התאחדו כדי לתהות ביחד, באותה נואשות שרבית: "מתי כבר אוקטובר יבוא, ורוחות מערב בחובו?", והפצירו: "הביאו את הסתיו, שלכת, וליבנו האטום והקר יתרחב וינשום". ומיד אחרי הכמיהה הקולקטיבית הזו, הלהקה הביאה גשם חורפי בשיר "רק בשביל לקבל חיבוק".

"כולם רוצים חבר", ביקש מישהו מהקהל את השיר שנקרא כך. רודנר לא התבלבל וענה מיד: "וכל-כך מעטים זוכים לזה". בהופעה הייתה תחושה שדווקא לא כל-כך מעטים, ושהחברים הם השירים: "מה שעובר עליי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "לבן בחלום שחור" ועוד. ומחולליהם הסתערו עליהם וכבשו אותם מחדש, עם כל הזיעה המתבקשת. שריג הפעים כהרגלו ב"מסיבת התה של עליזה", והביקורות החברתיות בשירים כמו "אחד אלוהים" ו"אמריקה קרובה" נדמו כאילו נכתבו בימים אלה. "מישהו שומע אותי", שאלו-ביקשו חברי הלהקה, ונענו חזק בהופעה הכיפית הזו.

פורסם בגלובס ב-1.9.2016