שפי ישי הוא מסוג היוצרים שמתבקש לערוך הפגנות מול ביתם ולצעוק: למה אתם לא מוציאים יותר אלבומים?! (אגב, באותה הזדמנות אפשר להפגין גם מול אשתו, יהודית תמיר, אם כי מתברר שבימים אלה היא דווקא מכינה אלבום חדש). עד כה הוא הוציא אלבום אחד בלבד, "אהבה ושנאה", לפני 18 שנה (!) שבו הפליא להלחין שירי משוררים. בלטו שם "לילה אחד של אהבה" (יהודה עמיחי), "והרותם היה מלבין" (נתן יונתן), "יונתן" (יונה וולך") ועוד.

הפעם, באלבומו החדש "גבר לא ידבר על כך", ישי מחבק את לחניו עם השירים של נתן זך. היתרון של ישי הוא כישרונו המובהק לגשת למילים של שירה בלי יראת הכבוד המתבטלת בפניהן, שמאפיינת מלחינים רבים של שירי משוררים. לפעמים מרוב הערצה אל הטקסט, התוצאה היא שירים שמקשיבים להם כמו לקונצרט, ולא כאלה שמתחשק לזמזם אותם אחר כך ולהתיידד איתם. שפי ישי מלחין בטבעיות, שלא גורעת מיופיים של לחניו, והוא מגיש אותם בקולו העמוק והחם, ואפילו מאייר את השירים בעצמו – סיבה לא פחות טובה לרכוש את האלבום ולהביט בחוברת. ויש גם בונוס: לשניים מהשירים שבאלבום הוא כתב מילים משלו. הנה דוגמא מייצגת, מתוך שירו "פרפר הקטיפה": "קשרת אוהבים כמו פנינים, בשרשרת / שלא מורידים מצוואר / את היית הזרה הכי מוכרת / לרגע כואב שעבר".