זה השיר שכתבתי עם עדי דויטש (שהלחינה ועיבדה, ושרה סולו מהמם והכניסה לשיר רוח שטות וצחוק שאין כמותה) ליומולדת עגול במיוחד של חברתנו סמדר (גפן! ההקשר בגוף השיר, ובנשמה שלו). אני שמה נפשי בכפי ומצרפת קובץ (איכות פרימיטיבית. הוקלט בסמרטפון שלא נועד לעסקי המוזיקה) שבו ממש שומעים אותי שרה עם עדי. וזה מביך – הפעם האחרונה ששרתי בפומבי הייתה בשורה הלפני אחרונה במקהלה של בית הספר היסודי מוריה, ותסמכו על המורה תלמי שבצדק לא נתן לי מעולם סולו (גילוי נאות: גם לא העליתי בדעתי לבקש).

***

בין מגדלי הרעש, חומות הציפייה
יש לי מקום סודי, מקום לבהייה
ובא לי לצעוק שהתמזל מזלי
אני עכשיו פוגשת את המנגינה שלי!

היא חברה הכי טובה
פטפטנית וקשובה
ויש לה קולות עמוקים
ויש לה קולות מתוקים
ושקדים ירוקים
מתחת לריסים
יש לה ריח של ים וצחוק נהדר
והגפן פורחת, פיתח הסמדר

בתוך ההמולה ותובענות המורכבות
אני עכשיו פוגשת היבהוב של שובבות
ואני יודעת בכל המובנים
שהמוזיקה שלי זו אני.

היא חברה הכי טובה
פטפטנית וקשובה
ויש לה קולות עמוקים, ויש לה קולות מתוקים
ושקדים ירוקים מתחת לריסים
יש לה ריח של ים וצחוק נהדר
והגפן פורחת, פיתח הסמדר.