חנן יובל הוא יוצר שמתמזג עם שיריו ליישות אחת באופן ייחודי. למרות שאינו מבליט את עצמו על חשבונם, מצליח יובל לרגש באמצעות קולו החם, ששר פשוט וברור באופן שמכבד כל הברה. שיריו, שאת רובם הלחין, יוצרים תחושה כאילו תמיד נכחו כאן. לכן קל יותר להתפעל ממנו  דווקא בשיריו הפחות ידועים, כמו למשל ב"שיר אחרון" (שכתב הבמאי אבי כהן), שבו נחשפת בבירור יכולת ההלחנה היפה של יובל. וכך גם ב"תיבת הזמרה נפרדת" של אלתרמן ("על העיר עפות יונים"), שהתפרסם בלחנים של נחום היימן ושל יוני רכטר, ואולי בזכות האוסף הזה ייכנס לתודעה, למרות שמנגינתו המקסימה נכתבה כבר ב-76'. 
 
אבל "חנן יובל – המיטב", אוסף השירים החדש של יובל, הוא קודם כל, שירים נודעים כמו "אתם זוכרים את השירים", "נגה",  "פגישה" ו"לכל איש יש שם". האלבום בנוי בסדר כרונולוגי, מההתחלה של יובל כזמר בשלישיות – "השלושרים" ו"שובבי ציון", כאשר שר בעיקר לחנים של אחרים, ודרך שיריו הראשונים כמלחין. לאורך כל הדרך יובל שומר על סטנדרטים גבוהים של הלחנה ושירה. לשיר הראשון שהלחין, "בטרם", של המשורר יהודה עמיחי, יצר יובל עיבוד רוקיסטי, גם מבחינת העוצמה הקולית הזועמת וגם בפגיעות שהוא מרשה לעצמו בעיקר בסיום השיר, בו נשבר קולו.
 
הפוטנציאל הרוקי הניכר, נבחר לא להתממש במלואו, ובמשך השנים יובל התמקצע בסוג ההגשה המזוהה עימו: פשוט וישר, מלא כנות ועדינות עוצמתית.
 
שיריו האחרונים מהווים סגירת מעגל מעניינת. יובל המבוגר חוזר ליובל הצעיר, כשאיתו כל נכסי החיים שצבר, ושוב הוא מרשה לעצמו להיות פגיע, בשירים "לבד על המרפסת" – שיר על זיקנה (מילים: אהוד מנור, לחן: ארכדי דוכין) ו"זה אתה" – שיר על אביו, ממנו התייתם בגיל תשע (מילים: אהוד מנור, לחן: חנן יובל).   
 
פגיע, אבל גם לוחם למען ערכים שחשובים לו. למשל בשיר "היונה הלבנה כבר זקנה" (מילים: יהונתן גפן), שיובל שר בהפגנות למען שחרור רון ארד. האלבום גם נחתם בשיר "לא מפקירים חבר" (מילים: אהוד מנור) משנת 2004, כשאל יובל מצטרפים בשירה חבריו של ארד לקורס הטיס.
 
שירים נוספים שמוכיחים שיובל אינו רק יוצר אופטימי ומפויס, הם "סוף מסע" הפסימי של אהוד מנור, וגם שיר המחאה "פטמה" של המחזאי איציק ויינגרטן. מצד שני, גם הומור נחשף באלבום בשיר "סימפוניית נישואין קטנה" של מאיר אריאל, ובדברים שיובל כותב על השיר "דור": "הדור הבא שישן בחדר הסמוך זה הדור הבא הפרטי שלי, הבן הבכור שלי שקוראים לו דור… הוא כבר לא ישן בחדר הסמוך. הוא כבר בכלל לא ישן לבד. מזה שהוא לא ישן לבד, אני כבר סבא".
 
יש באלבום ממתקים כמו השיר "סוזן" של ליאונרד כהן, שתרגמה נעמי שמר ושיר בשם "געגועים לפריז" שבני אמדורסקי כתב כשנתיים לפני מותו. וישנו גם הביצוע הראשון לשיר "גשם אחרון", שהתפרסם בביצועים של להקת פיקוד צפון ושל עיברי לידר.
 
אבל מדוע נעדר מהאוסף השיר האהוב "הלילה הוא שירים"? מצד שני, אם זהו חסרונו היחיד של האלבום (מלבד שגיאות הגהה בחוברת), אין ספק שכדברי הסולו הראשון של יובל, מדובר ב"צרות טובות".
 
חנן יובל, "המיטב", "אן אם סי"

17.12.06, ynet