טוב לנו יחד

"הפנים שמחייכות הן מראות מעוקמות", שר יהלי סובול ב-1999 ב"סוס" – אלבום הסולו הראשון שלו.

2017, מועדון הבארבי: "המראות מאחורי הבר כבר לא מראות אותו דבר", כך הוא שר, הפעם ב"מהפכת הקטיפה" – הדואט היפה עם הגיטריסטית הנוכחית שלו, זואי פולנסקי.

"לא מראות אותו דבר"? לעיתים דווקא נראה היה בבארבי ששנות ה-90 בעיצומן. סובול, במופע ההשקה של אלבומו "ריצות ארוכות" נראה כמו בשנים ההן, כולל בלורית השיער בצבע המקורי, לבוש במדי הבמה הרוקנרוליים השחורים גם הם – ג'ינס וטי-שירט, ושר באינטונציה הכהה שלו. כמעט 10 שנים אחרי אלבומו הקודם "אלדוראדו", אלבום הסולו השלישי שלו "'מנוגן' יותר ו'ערוך' פחות, כמו שהיינו מקליטים בתחילת הדרך", כך הגדיר אותו כאשר גייס את ההמונים למימונו בהדסטארט.

אחד מהיתרונות שבהוצאה לאור של יצירה בדרך זו הוא, שמעבר לעסקה הצרכנית המשתלמת (שהרי לא מדובר בתרומה אלא ברכישה במחיר נמוך מזה שיימכר בחנויות) ולהזדמנות לתגמל את היוצר המועדף עליך ישירות – ללא חציצת מתווכים – מתקיימת תחושת שותפות נעימה בין הקהל לאיש שעל הבמה. ובאמת, סובול הקרין בהופעה נינוחות, ונהנה מקהל מהסוג הקשוב, לא רק למוזיקה אלא גם למילים, כפי שמאז ומתמיד מתבקש אצלו בתור איש של טקסטים לא פחות מאשר של מנגינות.

המופע התקדם בנעימים, בלי רגעים מסעירים, אבל עם האנרגיות החשמליות של כלי הנגינה, ההתרגשות של הופעת בכורה, ותחושת המשפחתיות. כך, למשל, סובול הציג את השיר "תיאטרון תנועה" מהאלבום החדש בתור "השיר השני הכי אהוב על הבת שלי". למי שתהה מה השיר הראשון הכי אהוב עליה,  התבררה התשובה בהמשך, כשאסף אמדורסקי – האורח הראשון בהופעה – עלה לבמה וסובול רטן בחיוך: "השיר שרונה (הבת שלי) הכי אוהבת הוא בכלל לא שלי!". בלי להשתהות הם שרו עם גיטרות את השיר "מגדלים" מהאלבום האחרון של אמדורסקי והנסיקו אותו לגבהים של אותם מגדלים ידועים לשמצה המתוארים בו. קודם לכן, אמדורסקי, שהפיק את האלבום של סובול, וגם תופף בו, התפרע בתופים עם "סתיו" ו"השאלה" מהאלבום החדש, ובהמשך שר את "15 דקות" שלו ביחד עם סובול (שהשתתף בכתיבתו בשנות ה-90 עם סיון שביט), וגם בשיר הזה השניים התעלו.

אלון עדר – האורח השני בהופעה – שר עם סובול את "שיר לאמא" – הלהיט מתוך אלבומו החדש והיפה "השמרנים שוב באופנה". מהיציע השקיפה עליו בגאווה מושא השיר – מיקי קם, וסובול לא הסתיר את הנאתו לעשות לו קולות. אחר כך הם ביצעו את "סוס" של סובול. "טוב לנו יחד", הם שרו, וכך גם חש הקהל. בשירים מ"ריצות ארוכות" – שעוסקים בניגודים בין תנועה ושינויים לעומת קיפאון ועמידה במקום לצלילי שאון הזמן – זו הייתה שמחה שקטה של ההתוודעות לחידוש וניכוסו ההדרגתי. בשירים הישנים, בעיקר של להקת מוניקה סקס – זו כבר הייתה שמחה אקטיבית, משוחררת. הקהל שר עם סובול, נהרה על פני הנוכחים, כמו מתעוררים קולקטיבית לתוך נעורים שאבדו ונלפתים בהם.

פורסם בגלובס ב-9.3.17