בבוקר, בדיוק לפני שנה, נזכרתי בשיר "הבת של הדיקן" של "יאפים עם ג'יפים". חשבתי על השורה הפזמונית שתמיד מכווצת אותי – "אבל זה בכלל לא ענייני". כן… בטח…
והמשפט הזה הזכיר לי, כמו תמיד, שיר אחר – שכולו הכחשה, כביכול, והתנערות עזה, כביכול – "את הלילה שלך".

ומיד שמעתי את השיר בקול של יוסי בנאי. הקשבתי לו בתוך ראשי בשאננות של נגישות מובנת מאליה. הרי כולם נמצאים וכולם חיים ומרגישים טוב ושרים יפה. תמיד כשצריך אותם, הם שם.
הוא כבר לא היה אז בחיים, אבל זה נודע לי רק כעבור שעות.

אחר כך הכל התגדש בזכרו, והתקשיתי לשמוע באופן פעיל את שיריו. אז הקשבתי רק לשיר הזה, אבל שוב ושוב. "את הלילה שלך", עם המילים של נתן אלתרמן והלחן של עודד לרר.

 
את הלילה שלך, שעזבת לבדד
שעמד על דלתייך סחרחר משיאים
שנשא את חוליי, המוקדש לך לעד
שידע לענות רק בשמך האחד
את הלילה שלך מרגיעים, מרגיעים
 
בידיי, שנגעו בך, דועך השרב
מה יקרו לי חיי, שהיו הדומך
את זרה! את זרה! אל תבואי עכשיו
התוגה שעזבת פה גדולה כה ממך
 
באחרון נרותיו – בשביל מי הדלקתים
כבר עומם המשתה, אשר אין לו שילום
רק הרעם, אי שם, עוד גורר רהיטים
רק ענק מחייך ושותק על לא כלום
 
אל תבואי עכשיו! ילד מת בחיקי
את נשכחת! עיני המראה עצומות
בחדרי העולם הגדולים, הריקים
גם צחוקך ייבהל מעצמו.

איזה שיר יפה ומוזר. הנרות, שרידי המשתה, הרעם שגורר רהיטים, הענק המפחיד, הילד המת והמראה שמסרבת לראות. כמה כישרון ואנרגיות מושקעים בכישלון להעלים את יסורי הפרידה הכפויה.

את כל זה יוסי בנאי שר. קולו התיאטרלי מתאים בדיוק להמחיז בעוצמה מלאת רכות ותבונה את רצף המטאפורות הססגוניות שבעצם אומרות רק דבר אחד: איייי, זה כואב!

כל הברה חשובה כאן, ויוסי בנאי לא מחמיץ אף אחת מהן, ומקפיד לדייק.
וזה לא פשוט ולא מובן מאליו. אלתרמן מעתיר מכשולים, שזמרים לא יסודיים ייכשלו בהם, ויבליעו את המילים בהן ההברה האחרונה של מילה זהה להברה הראשונה של המילה הבאה. למשל:

"מרגיעים, מרגיעים" – וזה עלול להישמע פשוט: מרגיעימרגיעים.
או: "באחרון נרותיו" (באחרונרותיו), "גורר רהיטים" (גוררהיטים), "על לא כלום" (עלוכלום).

יוסי בנאי כיבד כל מילה ושר אותה במלואה. זה דרש יותר תשומת לב ומאמץ, והתוצאה מוכיחה שקפדנות לא באה על חשבון אותנטיות ורגש. היא אפילו יכולה להעצים אותם.

לפעמים אני עוברת בשדרה שלמרגלות ביתו. תמיד כשצריך אותם הם שם, אה?!? ובעצם כן. אסור להניח למותם לקלקל את העובדה הזאת.