הקול של ירמי קפלן תמיד התאפיין בתשוקה ובחשק בולט לשיר, להחצין ולהביע. "חשק", כך גם נקרא אלבומו החדש, החמישי, המקאמבק אותו אחרי שבע שנים. החשק הזה אמביוולנטי. מצד אחד אין סיבה לפקפק בכנותו. מצד שני, בשיר הנושא קפלן מציב סימני שאלה לגביו, וזה נרמז גם בלב הגדול המצויר על עטיפת האלבום (שאייר עידו בר זכאי), מעוטר בסרט שעליו המילה "חשק" ומפולח על ידי חרב.

גם האלבום כולו אינו יציב או החלטי ברמת שיריו. בחלקו הראשון – עם כל נמרצותם הסימפטית, השירים אינם חוצים את מחסום החביבות, וזאת קביעה מעליבה למדי לרוקיסט. מהחלק השני, שמתחיל בשיר "קילומטר מכאן", כבר נוצר רצף של שירים מעולים (ובראשם "מילים מתוקות" היפהפה, עם הלחן המקסים שכתבו קפלן, טל וייסמן ורועי גדליה), שמחצינים את העדינות הלוהטת של קפלן באופן משכנע ומעורר אמון ואמפתיה.

"חשק" הוא אלבום שמנציח מערכת יחסים זוגית בקריסתה הבלתי נמנעת, אך כזו ששורדיה מספקים תחבושות לפצעיהם ההדדיים. הוא מוגש במילים פשוטות, דיבוריות, שכאשר הן במיטבן, הן מביעות באופן מדויק וציורי את הרגש שאצור בהן, למשל: "הנשמה משוחררת חיובית, רק המכאניקה דפוקה. אני צריך לנשום אוויר, המחסנית שלי ריקה. אני צועק לך בעיניים כי הפה לא מדבר" ("קילומטר מכאן"). מעניין ומרגש להאזין ברצף לשתי הגרסאות של השיר "עוד יהיה לך" ("מעבר לגדר"). הגרסה הראשונה גברית – בקול של קפלן, והשנייה – נשית, בקולה של רויטל קפלן גרושתו. יש מקוריות ויצירתיות באופן שבו שתי נקודות המבט והקול משלימות זו את זו. בנוסף, העובדה שמבצעי השיר הם גם גיבוריו, מעניקה לו ערך מוסף, לאו דווקא אמנותי, אבל כזה שמעמיק אותו וכמו מאשר את אמיתותו.

קפלן דומיננטי מאוד באלבום הזה – הוא כתב והלחין, הפיק ועיבד, שר ומנגן בגיטרות, תופים, כלי הקשה ותכנותים. המעורבות הזו אינה בהכרח יוצאת דופן אצל יוצרים טוטאליים, אבל במקרה של קפלן בולטות בה המוזיקליות הטבעית שלו ומקצוענותו המשופשפת אך הרעננה. הצליל והמקצב האנרגטיים של האלבום אינם מתיימרים לחדש, אבל הם מרשימים בזכות הנגינה העשויה היטב של קפלן ושל שותפיו – מוזיקאים מוערכים בצדק כמו עידו אגמון בגיטרות, עמיר רוסיאנו (ג'נגו) בבס, אריה בן-קנז בקלידים ורן שמעוני בכלי הקשה.

"תשוקה כמו מעלית עולה", שר קפלן בשיר הסיום היפה "בא לגן". באלבומו הנוכחי המעלית הזו מובילה אל כמה קומות לא מסעירות, אבל העיקר הוא שבקומות הגבוהות גרים השירים הטובים, והמעלית ממשיכה לטפס למעלה בחשק, או במילים שלו: "בלילות שרוטים אל תוך זריחה. השמיים שלי, הדרך פתוחה".

פורסם ב ynet-ב–8.8.10