מופע עשור למות מאיר אריאל, אוגוסט 2009
4 באוגוסט 2009פסטיבל ג'אז בים האדום, אוגוסט 2009
24 באוגוסט 2009
האהבה הראשונה
מילים: עמוס קינן, לחן: שמוליק קראוס, ביצוע "החלונות הגבוהים"
האהבות שלי, הראשונות שלי
אותן אזכור לעולם.
הנשיקות שלי, המתוקות שלי
היו יפות מכולן.
האהבה הראשונה – לנצח לא נשכחנה.
הכוכבים שלי, האהובים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה…
האהבה שלי, העצובה שלי
היא נגמרה לעולם
והדמעה שלי,החמימה שלי
היא יקרה מכולן.
האהבה הראשונה – היא נגמרה ואיננה
היו ימים שלי, ימים חמים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה לילה.
פתחי לי את הדלת
מילים: עמוס קינן, לחן: זוהר לוי. ביצוע: "אחרית הימים". סולן: אלי מגן
פתחי לי את הדלת
כבר אחרי חצות.
הכל נגמר בעיר
כבר אין לאן ללכת.
כבר אין לאן לבוא
ואין כבר מה לרצות.
העיר כבר נגמרה
רק הבדידות נמשכת.
פתחי לי את הדלת
קר כל כך בחוץ.
הבן אדם צריך
שתהיה לו דלת.
כשאין לאן ללכת
מתחילים לרוץ
ונזכרים פתאום
בדלת הגואלת.
פתחי לי את הדלת
כבר אחרי חצות
הכל נגמר בעיר
כבר אין לאן ללכת.
כבר אין לאן לבוא
ואין כבר מה לרצות
העיר כבר נגמרה
העיר כבר נגמרה
העיר כבר נגמרה…
רק הבדידות נמשכת.
אני רוצה אלייך
ורועד מקור.
היום שתיתי יין
לזכרך, ילדונת.
אני עומד בחוץ
עייף וגם שיכור.
אני רוצה אותך
פתחי לי את הדלת…
שיר סתיו
מילים: עמוס קינן, לחן: יוחנן זראי. ביצוע: אריק לביא
כל הנחלים הולכים לים
ולי כבר אין לאן ללכת
אני עכשיו מצב קיים
ואת היסטוריה מתמשכת
כל העצים לבשו ירוק
אני לבשתי ג'ינס וכובע
עכשיו הכל נראה רחוק
רוצה לדעת למה? כובע
השושנים פרחו אתמול
אך האתמול פרח לפתע
היום התחיל ברגל שמאל
וגם האהבה כבר מתה
כל הכבוד לנחלים
כי הם יודעים לאן ללכת
והעצים והעלים
הם יודעים מתי תהיה שלכת
שלום, שלום אהובתי
מדוע זה ברחת ממני?
אני חוזר לי אל ביתי
אם ישאלו, אני אינני
כל העצים לבשו ירוק
אני לבשתי ג'ינס וכובע
עכשיו הכל נראה רחוק
רוצה לדעת למה? כובע
"שיר הנוצות"
מילים, לחן וביצוע: רונה קינן
12 תגובה
עכשיו האלבום האחרון של רונה קינן מקבל משמעות קודרת הרבה יותר.
רק הבדידות נמשכת
משפט מפתח שהתנגן בראשו של נער שהיה מרבה לטייל על חוף ימה של תל אביב בשקיעות אי שם
ולפעמים בלילה בלילה
בשלהי שנות השמונים
ותחילת התשעים
קשה לשחק עם מילים.
יהי זיכרו ברוך.
מחווה הולמת ביום עצוב זה
שלושה שירים פשוט נהדרים, טקסטים חכמים ומרגשים
הכרתי את עמוס קינן בפגישות רבות סביב השולחן ביום שישי תחילה בספריה, אח"כ בטריאנה ולבסוף במרתף הבירה. הוא תמיד היה מסקרן, מרתק ומקורי, בעל פה ובכתב, בטריו מעוזי ושות' בהארץ שיצר סגנון מקורי חחדשני בפובליציסטיקה העברית ועד כתיבתו שנים רבות ב"ידיעות אחרונות".. אין הרבה אנשים כמותו בחברה ובתרבות הישראלית.
מעניין יהיה לחקור כיצד ממחתרת לח"י יצאו אנשים מרתקים עם השקפות עולם כה שונות ומרתקות – ישראל אלדד, גאולה כהן יצחק שמיר, חגי אשד, נתן ילין-מור ועמוס קינן.
נזכרת איך העזתי לגשת אליו לפני שנים, באיזה בית קפה בדיזנגוף, ולומר לו כמה התרשמתי מספרו "בדרך לעין חרוד." הוא הודה לי במבוכה קלה.
קראתי אותו ועליו הכל, ולאחרונה את "על דעת עצמו" של אשתו – כמה עצב, כמה להט, איזו אישיות סוערת. ינוח בשלום . תנחומי למשפחתו.
שכחת לציין גם את השיר "למה לא אמרת לי" קצת יותר קריצה מחייכת
ולמרבית המזל הוא השאיר אחריו מורשת לא קטנה
חיוך ישר-עקום על השפתיים כשאני קוראת את מילות השירים. וכמה חבל שהוא לא כאן יותר. יהי זכרו ברוך.
בינו לבין דן בן-אמוץ
תמיד צידדתי בדן, כי כטינאייג'ר בשנות השבעים, איך יכולתי שלא להעריץ את בן אמוץ
אבל כשחלפו השנים
הבנתי שאם הייתי צריך לבחור באחד מהם, קינן הוא בלי שום השוואה העמוק, המשמעותי, והחכם מבין שניהם.
מודה – לא ידעתי שהוא כתב אותם. בכלל, הוא ויצירתו תמיד עברו לי מעל הרדאר, ללא שום סיבה.
לא ידעתי שהוא כתב את "שיר סתיו" הנהדר.
איזו שורה מוצלחת זו "אני עכשיו מצב קיים ואת היסטוריה מתמשכת".