על כלבים ואלתורים

אומרים שכלבים וילדים גונבים את ההצגה, אבל דידי ברידג'ווטר, אחת מזמרות הג'אז המובילות בעולם, לא הרגישה מאוימת אמש (א'). לבושה בשמלה שחורה, ועליה גלימה אדומה, היא עלתה על הבמה, והכלב הלבן שלה בעקבותיה. היא הרשתה לו לומר שלום לקהל המשועשע, ואז הוא נשלח אל אחורי הקלעים, מביע מדי פעם את מחאתו בנביחות, שקולה העמוק והדומיננטי גבר עליהן בקלות.

ברידג'ווטר היא אורחת ותיקה בפסטיבל הג'אז בים האדום, שנפתח אתמול בנמל אילת בפעם ה-23, ותחושת הביתיות שלה הוסיפה לקולה, החם ממילא, ממד אינטימי. "אם המוזיקה גורמת לכם לרקוד, תהיו חופשיים", היא עודדה את הקהל, כולל ילדה בת עשר, שאחרי שניהלה איתה דיאלוג ספונטני, הזמינה אותה לבמה. וכך הן רקדו שתיהן וברידג'ווטר חייכה ואמרה: "זה החופש שאני מדברת עליו – החופש של ילדים".

החמישייה הנפלאה, שמלבד ברידג'ווטר כוללת את אדסל גומז בפסנתר, אירה קולמן בבס, פרנל סטורנינו בכלי הקשה וגבריאל "מינינו" גריי בתופים, העתירה על הבמה מקצבים אפריקאים וספרדים גרוביים להפליא, ארוטיים לעתים, אבל מעל הכל, היתה זו אישיותה המשובבת של הזמרת. "אני אוהבת אתכם. אתם מרגישים טוב"? היא שאלה את הקהל. "כן" – הקהל בהחלט הרגיש טוב, וגם הוא אהב אותה.

היתה אווירה חגיגית אמש במתחם הנמל. אנשים במגוון גילאים, כולל נוער וילדים, הסתובבו שמחים ונהנו מדוכני האוכל, ולא פחות מהחנות שבה נמכרו מיטב אלבומי הג'אז במחירים מוזלים. כמה שעות לפני כן הודה אבישי כהן, ג'אזיסט נודע שהשנה התמנה למנהל האמנותי של הפסטיבל, שהוא מתרגש להיות כאן בפעם הראשונה, לא מהצד שמנגן. "אני זוכר את עצמי פה כנער צעיר לפני הרבה שנים, כשזה רק התחיל", סיפר וגילה מניסיונו עד כמה זה משנה את הראייה של מוזיקאי צעיר, שנחשף כאן לכל האמנים הגדולים.

"הביג בנד הישראלי, תל אביב" הוא הרכב שכזה, שבו מופיעים מוזיקאים צעירים ומוכשרים בתחילת דרכם. אתמול הם הקסימו, עם דני רוזנפלד המנצח-מנהל שלהם, כשניגנו להיטים מתקופת הזוהר של הסווינג בביצועים נוצצים מרוב ברק.

אחריהם עלתה מארינה מקסימיליאן בלומין, שגם היא היתה אלמונית לפני שלוש שנים, כשעלתה לבמה בפסטיבל הג'אז עם להקת "קומון בונד". כשירדה אז מהבמה, כבר היה ברור שהיא כוכבת, וזה קרה עוד לפני שהכירו אותה מ"כוכב נולד".

אתמול, מלווה בנגנים מעולים – אורן סלע בקלידים, יונתן אלבלק בגיטרה, חגי כהן מילו בבס ואביב כהן בתופים, היא נתנה מופע שהלם את אישיות הדיווה הג'זיסטית שלה. היא שרה שירים שכתבה באנגלית ובעברית, בתיאטרליות הווקאלית והריקודית שלה, הכריזמה חסרת הבושה והכישרון המאסיבי שהם מקור עוצמתה וחולשתה.

כששרה, תוך כדי נגינתה בקלידים, את "שיר תיאורטי" של המשוררת יונה וולך, חלק מהקהל התקשה להכיל את מופשטותו האוונגרדית הארכנית של השיר, וגם החום הגיהנומי לא ממש השפיע לטובה. בלומין עברה לטקטיקה אחרת ושרה באנגלית את "אי שם מעבר לקשת" הנודע, תוך שהצביעה בחיוך על השמיים, שבדיוק מטוס הנמיך מעליהם. יותר מעשר דקות היא שרה ואלתרה בעיבוד יפהפה, עם גוון חרוך שהוסיף גרונה הניחר.

החגיגה הג'אזית המאוד מגוונת, שנערכה בו זמנית בכמה מוקדים בנמל, לא הסתיימה עם תום ההופעות, היא פשוט החליפה זירה. כל הלילה התרחש ג'אם נלהב על שפת הבריכה של מלון ישרוטל ים סוף, שמארח את המוזיקאים. וזה רק הלילה הראשון.

התפרסם ב-ynet ב-24.08.09