כל שיר חדש הוא מבחן אהבה בין זמר לקהל, אבל כשמדובר בנינט טייב מתווספות לכך עוצמות, לאו דווקא מוזיקליות, שמקיפות אותה עד חנק, חלקן בהערצה ואחרות בבוז. בתנאים הלא ניטרליים האלה נינט משגרת חץ – "אם אני אלך", סינגל ראשון מתוך אלבומה השני המתקרב. האם הוא מצליח לפגוע במטרה – הלב שלנו – ולהכשיר בו חלקת סקרנות לקראת האלבום השלם? התשובה החד משמעית – כן.

כמעט שלוש שנים עברו מאז שיצא אלבום הבכורה שלה, עם ההפקה האביב-גפנית השאפתנית, שבניגוד לכותרת, "יחפה", דווקא הנעילה אותה בנעליים הפקתיות מאסיביות. גם הפעם, בסינגל הראשון, נינט לא ממש יחפה, אבל יש שינוי בולט – היא מעבירה תחושה שהשהייה בתוך השיר טבעית לה, אולי בגלל שהוא באמת שלה. היא כתבה את כל המילים והשתתפה בלחן, בעיבודים ובהפקה המוזיקלית ביחד עם שותפיה לאלבום, חברי להקת "רוקפור" ברוך בן יצחק ומרק לזר. אפילו בנגינה יש לה קרדיט, כמי שחתומה על הסינטיסייזר.

הפתיחה, עם הצ'לו האלגנטי של מאיה בלזיצמן, נשמעת כמו מוזיקה קלאסית. הקול של נינט גבוה במיוחד וכתוצאה מכך פגיע. אווירת אולם קונצרטים מכובדת מתחילה לרחף על השיר ומשרטטת לאט מיסתוריות מעודנת. אבל אז הכל משתנה. נינט מפתיעה במהלומת רוק חשמלית זועמת, שכובשת את השטח. השלטון החדש מנסה להתבסס, ופתאום השיר חוזר לנגינה הקלאסית, אבל עם שירה עצבנית – הכנה לרוק שמסרב לוותר. מה יקרה עכשיו? – עדיין לא ברור, וזאת בדיוק התחושה שהשיר מעביר, את הניגוד בין האפשרויות, שכל אחת מהן נלחמת על דרכה. המתח הזה בין הסגנונות המוזיקליים השונים מאוזן וטוען את השיר באנרגטיות מבורכת.

המילים של השיר פשוטות, דיבוריות וילדותיות במוטיב החוזר "אני כן!" וב"יש לי חדשות בשבילך". המורכבות, לעומת זאת, מתבטאת באווירה. במהלך שיר אחד נינט משתנה מפגיעות לאסרטיביות ומשתעשעת במצבי נפש שונים שהיא ממחישה היטב בקולה – היסוס, עצב, משחק,  התרסה ואפילו פליאה מסוימת, שחותמת את השיר בקביעה "אני פורחת", כאילו גם היא קצת מופתעת מעצמה.

"אם אני אלך", נינט ספק מציעה אופצייה, ספק מאיימת. "סוף סוף אני אלך", היא מוסיפה, ואפשר לחזק אותה. כי אם אכן השיר הזה מצביע על הכיוון של האלבום כולו, אז התשובה ברורה: לכי על זה.

"אם אני אלך", נינט טייב, "הליקון"

פורסם ב-ynet  ב-9.6.09