למה לבוא בטענות אל "סינרגיה" – להקת רוק ישראלית מצליחה, שהאינטרס שלה הוא להמשיך, להתמיד ובשום אופן לא לחרוג מנוסחת השירים היעילה אשר היטיבה להוכיח את עצמה בקרב הנוער, שכה אוהב אותה? 
 
ולמה לבוא בטענות אל הנוער, המחפש מראָה והד, שישקפו ויעבירו, בהחצנה מילולית וקצבית, את הבלבול הקיצוני המתסכל של גיל ההתבגרות?
  
ולמה לבוא בטענות אל גיל ההתבגרות, שבמילא יחלוף, אבל עד אז שואף לחוות באינטנסיביות חוויות עזות, שהמוזיקה היא בת לוויה מתבקשת שלהן, ולפעמים חברה אמיתית?
 
ולמה לבוא בטענות אל המוזיקה, שהיא רחבה, מגוונת ואפשר להתרגש ממנה, כל אחד לפי טעמו, צרכיו והסטנדרטים שלו?
 
בניגוד למושג "סינרגיה", שבו האיחוד בין המרכיבים מיטיב איתם יותר מאשר נפרדותם – הנוער, גיל ההתבגרות והמוזיקה יכולים להתקיים באופן איכותי יותר כאשר הם בנפרד מאשר במפגש שלהם ב"השתקפות" – האלבום השלישי של להקת "סינרגיה".
 
כמו באלבומיהם הקודמים, גם כאן המגמה נמשכת: רוק אמצע הדרך שגרתי, שעושה את העבודה, כלומר קומוניקטיבי ומעורר את ההזדהות של קהל היעד, שלא בררן בחומרי הגלם. המילים, למשל, בנאליות, אבל ספק אם מישהו מקשיב להן ברצינות. אין בחומרים עומק, ייחוד, חן או התרחשות מעניינת שכדי לקלוט את מלוא משמעותה נדרשת יותר מהאזנה אחת. עם זאת, יש לחברי הלהקה נוכחות, והם מקצועניים ויעילים כדי להפיק את המיטב מהפורמט המינימליסטי ונעדר הקישוטים של גיטרות-בס-תופים-קלידים.
 
לעיתים קרובות מדי הם חוזרים על הטכניקה השחוקה של מעברים מהירים משקט לרועש, והשירה מלאת רגש שמתבזבז על התפלשות בדכדוך וברחמים עצמיים ("כמה אחכה, זה לא נגמר" בשיר "הולך ונעלם", "אין כבר טעם, מה הטעם" בשיר "טוב לי לבד", "מה בסך הכל ביקשתי? כמה רגעים של חום" בשיר "לקבל ולשתוק", ועוד). השירים דומים אחד לשני ונשמעים כשיר אחד שרק שמו משתנה כל ארבע-חמש דקות. ובכל זאת חלק מהשירים מבטא רוח אחרת, למשל "מושך אותך" עם הניסיון הגברי לחוות נקודת מבט נשית, "בוער" שיש בו תזזתיות מעניינת, "לא הספקתי לומר" – שיר זיכרון לחייל צח לביא, "להשלים" המרענן ו"רוחות מהעבר" עם הקטע האינסטרומנטלי היפה שבסיום. בכלל, הקטעים האינסטרומנטליים של "סינרגיה" נעימים עד כדי כך שהם נותנים תחושה שהמילים והשירה רק מפריעות.      
 
אז מה משקף "השתקפות"? האם את רוח התקופה? כך או אחרת, "סינרגיה" מתמודדת באלבום הזה עם אחת ממחלות הזמן: גניבת שירים באמצעות הורדות וצריבות. היוזמה המבורכת שלהם היא קוד אישי שמצורף לכל אלבום שנקנה באופן חוקי, ומאפשר כניסה לחומרים ייחודיים באתר של הלהקה, שאין אפשרות להגיע אליהם בדרכים אחרות – שירים גנוזים, קטעי וידיאו נדירים והנחות. אם "סינרגיה" יצליחו לשנות בכך משהו בהרגלי צריכת המוזיקה, הרי שלפחות בכך הם תרמו את תרומתם לתרבות.
 
"השתקפות", "סינרגיה", "הד ארצי"
 
פורסם ב-ynet ב-26.6.08