לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית"

חלק רביעי: אחכה – מאת זהרה רון

אחכה

מילים: עלי מוהר

לחן: מיקי גבריאלוב

העיבוד של אריק איינשטיין, עלי מוהר ומיקי גבריאלוב לאחד הסיפורים הכי רומנטיים בתנ"ך, סיפור אהבתם של יעקב ורחל, הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מדרשים, פרשנויות ויצירות אומנות, שעסקו בו כחלק מדיאלוג תרבותי רב-שנים עם המקורות המקראיים.

הגרסה שלהם מספרת את הסיפור העתיק בסגנון של בלדה רומנטית עם הרבה כאב, וכדרכה של בלדה, היא תמציתית ומרוכזת, מתארת דרמות וסערות נפש גדולות במילים קצרות, מדודות, בבחינת מעט המכיל את המרובה:

אחכה

כל הלילה אחכה
וביום את הצאן
אשקה
ואחכה

זמן ישטוף
ושנה כמו יום
תחלוף
ולבי לא יחדל
אהוב
אותך, רחל

כוח  –
תני לי כוח לסלוח
את השקר לשכוח
רק לזכור
כי האבן לא הייתה כבדה אז בשדה
כשפגשתי בך
הו רחל
אחכה ואייחל

 וקולי יעקוב בליל
אחרי רחל

אחכה
כל הלילה
אחכה וביום את הצאן
אשקה
ואחכה לרחל.

הסיפור הוא חלק מפרשת וַיֵּצֵא בספר בראשית, המתארת את קורותיו של אבי האומה, שאז עוד לא ידע בכלל שהוא כזה, אחרי שגנב את הבכורה מאחיו הבכור עשיו, ונאלץ לברוח לחרן, למשפחת אימו, שם אמור דודו, לבן הארמי, לתת לו מקלט ולעזור לו למצוא אישה.

את האישה מוצא יעקב בכוחות עצמו, ומהר מאוד. הוא מגיע לחרן, פוגש את רועי הצאן של לבן ליד הבאר, מקום המפגש המרכזי של כל רועי העדרים. גם רחל מגיעה עם עדרי אביה אל הבאר, וברגע שיעקב רואה אותה, ניצתת בו אהבה ממבט ראשון. התנ"ך מתאר זאת כך:

י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (בראשית כ"ט).

המספר המקראי, כדרכו, מתאר פעולות ולא מחשבות. הדבר הראשון שמסופר לנו שעושה יעקב הוא לגלול את האבן מפי הבאר ולהשקות את הצאן של בת דודתו היפה. כמה פסוקים קודם לכן הבהירו הרועים ליעקב שאצלם מקובל שגוללים את האבן מפי הבאר רק כשכל הרועים והעדרים מתקבצים במקום. גם בגלל שהאבן כבדה וקל יותר לגלול אותה יחד, וגם בגלל שנהוג אצלם שכל הצאן שותים יחד.

כשיעקב רואה את רחל הוא מצפצף על הנוהגים המקומיים וגולל לבדו את האבן לטובת הצאן שלה, על חשבון כולם. בכך הוא גם מפגין את כוחו הפיזי וגם מבהיר לה ולכולם את רגשותיו. סערת הנפש שלו כל כך גדולה, שהוא מנשק אותה ופורץ בבכי.

בשנים הקשות שיבואו לאחר מכן, יעקב יחזור וייזכר שוב ושוב ביום ההוא: "תני לי כוח לסלוח / את השקר לשכוח / רק לזכור / כי האבן לא הייתה כבדה אז בשדה / כשפגשתי בך".

האבן הייתה כבדה ועוד איך, עובדה שהיו דרושים כמה וכמה רועים כדי לגלול אותה ביחד, אבל האהבה נותנת ליעקב כוח על-אנושי.

המשך הסיפור זכור וידוע: יעקב מבקש מלבן לתת לו את רחל לאישה, ומכיוון שאין לו מוהר לתת בעבורה, הוא משלם בעבודה קשה של שבע שנים תמימות. בסופן מערים עליו לבן, ונותן לו לאישה את לאה, האחות הבכורה, ולא את רחל. שוב הסדר החברתי המקומי: אצלנו נהוג שלא מחתנים את הצעירה לפני הבכורה, מיתמם לבן. זה כנראה נכון, אבל הוא מנצל את אהבתו של יעקב ויודע שבזכותה הוא יקבל עוד שבע שנים של עבודת חינם, שתרבה ותשביח את עדריו.

ויעקב? הוא חושק שיניים ומחכה. ובכך מצטרפים יעקב ורחל לסיפורי האהבה האוניברסליים הגדולים, שגם בהם הסדר החברתי מערים בפני האוהבים מהמורות וקשיים על מימוש  אהבתם – רומיאו ויוליה, טריסטן ואיזולד, אבלאר ואלואיז. אריק משמש כאן כעין טרובדור, שמעלה את הסיפורים הללו בבלדות הנוגות שהתנגנו והושרו בחצרות המלכים, האצילים והאבירים, בגרסה מדברית ים-תיכונית.

אחכה / כל הלילה אחכה / וביום את הצאן / אשקה /ואחכה/
זמן ישטוף / ושנה כמו יום תחלוף / ולבי לא יחדל אהוב/
אותך, רחל

מיקי גבריאלוב מצליח לבטא בלחן העצוב, השקט והמלודי, את כל הכמיהה, הציפייה, האיפוק, הגעגוע, הכאב, ההשלמה, ואריק איינשטיין עם הקול החם והמלטף שלו מצליח לצקת את התקווה ואת הגעגוע יחד, לשמור על הגשה מאופקת, שיש הרבה רגש מאחוריה, וליצור אינטימיות עם המאזין.

רק בבקשה "תני לי כוח" הוא עולה טון לכמעט צעקת כאב שקטה, שקטה מאוד, שמעידה עד כמה קשה לו ליעקב לעמוד בסבל הזה, ולשמור על עצמו שלא להפוך מריר וכועס על העוול שנגרם לו. אבל יעקב, וגם אריק, וגם הלחן, נאחזים באהבה ובתקווה, חוזרים שוב ושוב אל הזיכרון המתוק ההוא ליד הבאר.

ההלחנה והתזמור, הקלידים של יוני רכטר, הגיטרה של יצחק קלפטר והבוזוקי והבַּגְלָמָה של יהודה פוליקר– כולם יחד פורטים על מיתרי הלב ומזכירים למאזין כאבי לב ישנים, בגידות שבגדו בו, אהבות עצובות וגם תקוות שהתגשמו.

את מילות השיר כתב כאמור עלי מוהר, מי שכתב לאריק כמה מהיפים בשיריו, וגם את הביוגרפיה שלו,  "זו אותה האהבה". בסוף נובמבר 2006 הלך מוהר לעולמו, ובמקרה (או שלא במקרה) זה יצא בדיוק ערב פרשת "ויצא", שמתוארת בשיר היפה הזה. שבע שנים מאוחר יותר ( עוד מספר מאגי תנכ"י חוזר), בסוף נובמבר 2013, הצטרף אליו אריק איינשטיין. יהיו ברוכים שניהם.

זהרה רון היא כותבת, עורכת ויוצרת תוכן. לשעבר עורכת מיסטר G במוסף G של גלובס, מבקרת הספרים וכותבת הטריוויה במגזין.

המחווה הראשונה לאלבום אוהב להיות בבית, לשיר לטפטף טיפה – יוצרת: שרון רודניק

פרויקט אריק איינשטיין אוהב להיות בבית: חלק ראשון – "לטפטף טיפה"

המחווה השנייה לאלבום אוהב להיות בבית, לשיר שכשנבוא – כותב: מיקי לוי

פרויקט אריק איינשטיין אוהב להיות בבית: חלק שני – שכשנבוא

המחווה השלישית לאלבום אוהב להיות בבית, השיר על תוכי יוסי – מאיירת וכותבת: ורד שדמי שלמה 

פרויקט אריק איינשטיין אוהב להיות בבית: חלק שלישי – השיר על התוכי יוסי