ברכת שלום

הכל חדש אצל שלום גד. שם אלבומו החדש, וגם מצב הצבירה התמידי של יצירתו. וזה מוזר, כי לפעמים נדמה שהחל מ"סוף המדבר" – אלבום הסולו הראשון שלו, החוגג עשרים, גד שר את אותו שיר עצמו. מקור התחושה הוא ביציבות, בהתמדה ובעוצמה של צבע קולו העדין, בלחנים המלודיים, בשירתו שלפעמים נחווית כמו חזנות, בחזון שלו ובמילים המקוריות, המזככות והמתריסות להתעורר ולחשוב. אבל עדיין, הכל חדש, משום שגד לא חוזר על עצמו. במהלך השנים, השיר שלו – המצטבר למכלול יצירתו – מתחדד, מתרחב ומעמיק. "הכל חדש" (שיצא במימון הדסטארט) הוא כבר אלבומו התשיעי (לא כולל את פרויקט "העבד" עם שני האלבומים, וגם את השתתפותו בלהקת פונץ' עד פרישתו ב-2002), ובו הוא ממשיך לשתף פעולה עם להקתו, "היהלומים" – אלי שאולי בגיטרות, גיל פדידה בגיטרות, בס וכינור וסתו בן שחר בתופים. גד עצמו מתַגבר את צליל הגיטרות, וגם את הבס, והתוצאה היא צליל עז, מדויק ורהוט – מושלם לשירה שלו.

"לב שבור זה לבני עשירים. אנחנו עסוקים מדי בלא למות, או לפחות להישאר בחיים", מוטחת במאזינים המחאה שלו – מציאותית, מפוכחת וחברתית בלי סיסמאות. בשיר "פיסת אוויר קטנה", הבוטות שלו ("שרפנו את היער, מחקנו את הכפר, הבאנו לעולם יתום ואלמנה") פרובוקטיבית עד כדי השוואה בין אכילת בשר לשואה ("דחפנו את העדר לעומק הרכבת. הכנו את הרוטב, קראנו לשוחט"), ויחד עם זאת, מי שייעצר כאן, באמצע, ויירתע מלהמשיך – יחמיץ את כל מה שמונע מהשיר לשקוע בביצת הבהמיות שאותה הוא מוקיע, עם הבתים המסכמים, ובתוכם ההפצרה: "ואל תשכח לשמור לי שיר אחד לא גמור".

השיר של גד עדיין לא גמור, וזה לשבחו. בגיל 10 הוא עלה לארץ מצרפת עם הוריו, והם השתקעו במושב תלמי אליהו שבחבל אשכול (שם נולד אחיו, המוזיקאי אביב גדג', שביחד עם גבריאל בלחסן ז"ל, גם הוא תושב המקום, הקים את להקת "אלג'יר"). השנִים שעברו עליו בישראל, לא הקהו את חוויית ההגירה של גד, ובאלבום הזה הוא מרבה לעסוק בזהותו כעולה חדש, או כמו שניסח באחד השירים: "להיות עולה חדש זה לכל החיים". בשיר "רוח הדברים" העיסוק הזה כבר שובר שיאים של יופי – הישג ראוי לציון באלבום שגם כך נע בין שירים טובים מאוד לשירים מצוינים (חלקם גם מתהדרים בשמות ציוריים כגון: "העכבר שעלה מרוסיה בתוך פסנתר כנף", "הספר שנפל מהשמיים" ו"פרות קדושות וסוסים שיכורים").

ובין החורבן והגלות, לשירי אהבה נפלאים וחפים מקלישאות, נעים להשתעשע במחשבה שאינה כה מופרכת כשנחשפים לאלבום: שנוכחותו של גד (גם אם אינה זוכה להדים המתבקשים) משליכה גם עלינו. ושאם יוצר כזה מסתובב במחוזותינו, אולי ככלות הכל, איננו כה גרועים.

פורסם בגלובס ב- 18.8.2016