משיח שוב בא

השריף חזר לעיירה – זאת תמצית תחושת ההקלה כשהחלל מתמלא בצלילים הראשונים של "זום". זהו אלבום האולפן ה-13 של שלום חנוך (לא כולל אלבומי אוסף, אלבומי הופעות, אלבומי "השלושרים" ו"תמוז" והאלבומים עם אריק איינשטיין), ואל ההאזנה הראשונה התלוו חששות. שהרי חנוך כיוצר כבר מזמן הופקע מתוך עצמו והפך לאייקון ישראלי, שבימים אלה מעטרת אותו הילת גילו – 70. עם זאת, שיאיו היצירתיים התחוללו כבר מזמן, והברק התעמעם באלבומיו האחרונים. באלבומו הקודם, "המקרה והטעות", שיצא אשתקד, הביקורות ציינו את קולו – שכבר שנים אינו במיטבו ואת ההידלדלות באיכות כתיבתו המפוארת. גם הסינגל ששוחרר מהאלבום הנוכחי, "איך זה את" עם  שרית חדד (ועליו גם נכתב כאן), לא בישר טובות.

אבל החששות מתפוגגים כבר כשמתפרצת הפתיחה הרוקיסטית היפה של השיר הפותח בצבעי אקורדיאון ופסנתר דומיננטיים (משה לוי) ועם חיוּת נמרצת וטרייה בקולו של חנוך. ולא פחות מהמוזיקליות השופעת – בלחנים, בעיבודים ובהגשה, ניכרת חזרה לכתיבה החנוכית המשובחת. שיר הנושא הפותח נחווה כמו מהדורה עדכנית של השיר "מחכים למשיח", בעלילתיות הסוחפת שמזכירה סרט פעולה מרתק ומותח, ובמקרה הזה גם אפלולי.

"זום" הוא אלבום ישיר כשם שהוא חידתי ומלא דרמטיות – תיאטרלית וקולנועית. חנוך נשמע נלהב, כמעט חסר נשימה, עם שירים כמו "ויקי" – סערת רוק משתוללת, חצי באנגלית, חצי בעברית ו"המזוודה" – עלילת אהבה מסתורית. הוא משתעשע ב"אתה אשם בכול" – פארסה עם שלומי שבן בפסנתר, מעלה סיוט סדומי ב"עיר החטאים" עם מזי כהן ואיילה אינגדשט ומטייל מהורהר בשיר "7 בערב" בלוויית החצוצרה הנהדרת של אבישי כהן.

גם ב"זום" כמו באלבומיו האחרונים, לואי להב ומשה לוי הם המפיקים המוזיקליים, וגם בו קולו של חנוך אינו במיטבו, בעיקר בצלילים הגבוהים, אבל הפעם הפגיעוּת הזו משרתת את השירים, למשל ב"את עוד לא אמרת לי" – שיר אהבה רך, עדין וג'אזי. כמוהו "שובל צעיף חלום" – שיר אהבה מקסים וארס-פואטי, מהטובים שבאלבום, ו"גיטרה" – שיר אהבה יפהפה לגיטרה, עם ירוסלב יעקובוביץ' בסקסופון.

יש באלבום משהו קופצני. הוא כמו ילד כישרוני שלא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול ומפגיז ב"תיק עבודות" מגוון, שכל מרכיב בו מבריק, אבל השפע לא תמיד מתחבר. ובכל זאת, היצירתיות ה"צעירה" הזו היא בשורה משמחת, במיוחד כשלשירי האהבה והאקשן מתלווים שירי מחאה מצוינים: "אל חסר רחמים" – פרשנות נועזת ואמיצה, מתריסה אך כנה ל"אל מלא רחמים" המושמע בהלוויות, ו"המדינה הזאת צריכה אמא" – עם הפזמון המכמיר והקליט בלחן שממשיך להתנגן הרבה אחרי סיום האלבום.

פורסם בגלובס ב-15.9.2016