"שתדעי", אלבומו החדש של שלומי שבת, הוא מוצר שנועד למטרה אחת בלבד – להצליח. ככזה, מסתמן כי הוא עומד ביעד. שלושת השירים הראשונים באלבום, "לומר לך ש", "שתדעי" ו"מה ששלי שלך", שכבר שוחררו לתחנות הרדיו –  ניצבו וניצבים בראש מצעדי ההשמעות. השירים עצמם אכן קליטים ולהיטיים. אלה שנועדו להרקיד הם עליזים וקצביים כנדרש, ו"סוחטני הרגש" שקטים ונוגים כמתבקש. חלק מהשירים, על מנת להגביר את הפופולריות, משלבים שתי נוסחאות מנצחות – גיוס אלוהים (שנהגה כאן כ"אלוקים" מטעמי "קדושה") ורומנטיקה זה לצד זה, שניהם באופן זול ומשטח. כך בשיר "את שלי, רק שלי" (מאת ארלט ספדיה): "אלוקים שהחליט טוב בשניים, נתן לליבי מתנה", ו"אנחנו שניים" (שכתבה עינת הולנדר) נפתח ב"רק האל שלמעלה יודע שנגעת בי כל כך".

גם כשהן מופיעות לחוד, ה"רומנטיקה" וה"קדושה" רחוקות באלבום ממשמעותן המקורית, הנשגבת. למשל, בטקסט ובלחן  הפשטניים של השיר "אהבה של פעם בחיים" (מילים: עינת הולנדר, לחן: רביב בן מנחם), שבו מוחצנים הבלים כגון: "כל מה שתתני אקח, כי אני פשוט מוכרח", שאליהם מצטרפות הקלישאות המשעממות "לא אפסיק אף פעם לאהוב אותך, אהבה של פעם בחיים. הלב שייך רק לך לעולמים". וזוהי דוגמה בהחלט מייצגת לשירי האלבום. ובאשר ל"קדושה" – היא הגיבורה של שיר שלם, "הכל קדוש" (מילים ולחן טל שגב ויעקב למאי), שגורס ביומרנות מתייפייפת שה-כל קדוש, כולל עצים, מריבות, "הבגד שלבשת אתמול" וכמובן אחד ממוקדי הקונצנזוס היעילים מכל – "החיילים בביתם" (ובשטח – לא?). ליתר ביטחון, ובמה שנראה כניסיון לקרוץ גם לגל התפילות/פיוטים, שלומי שבת משבץ בשיר הזה את תפילת "מודה אני" בלחן חדש, שלשבחו ייאמר שהוא יפה ומושר באופן מרגש.

כן, שבת באלבומו החדש נשמע כהרגלו חם, אנושי ובעיקר סימפטי. וזה צובט, כי בתוך הפקה ועיבודים כה עשירים בכלי נגינה ועניים בשאר רוח, מגיע לו יותר. הוא שר ברוב רגש, אבל לא ברור על מה ההתרגשות העזה. על עוד "אני כורע ברך. הנה אני מושיט לך יד"? ("מתוך "הריקוד הראשון").

"שתדעי" הוא עוד אלבום של פופ ים תיכוני, עם תיבול של מקצבים דרום אמריקאיים וטורקיים. למרות נדושותו, הוא "עשוי היטב", כלומר לוחץ במיומנות על מתגי ההפעלה של מכונת הרגש, והתוצאה אכן מספקת לעיתים "שירי אירוויזיון" מושלמים – נוצצים וקלילים, כמו השיר "קרוב ללב" (מילים ולחן: איתי זילברשטיין). לעיתים נדירות נעשה ניסיון לחרוג מעט מהשטאנץ ולספר סיפור, למשל בשיר "ואני שר" (מילים ולחן: זיו רובינשטיין): "אתמול קפצו החברים לבקר, ישבנו בחצר… אני שומע את כולם אומרים לי להרפות". לעיתים צצים גם רגעי חסד מוזיקליים כמו הבלחת חלילית הסופרן והאלט של ניצן עין הבר בשיר "אהבה של פעם בחיים", אבל זה לא מספיק.

שבת אומנם מתבזבז כאן, אבל לא מתבזה, משום ש"שתדעי" – עם כל חוסר מקוריותו – אינו אלבום גרוע יותר מאלבומים רבים בנישה הזו שיוצאים בישראל, וזוכים להצלחה. עם זאת, אצל שבת הדריכה הזאת בתוך המיינסטרים הרע והשטחי – מקוממת, בגלל נפשו המוזיקלית המובהקת, איכותו הטובה וכישרונו, ובעיקר "בגלל הרוח".

"שתדעי", שלומי שבת, "ארומה מיוזיק", "אן. אמ. סי"

 התפרסם ב-ynet ב-5.7.10