שלמה בר והברירה הטבעית, אלבום "בסוד תפילת ערער", יוני 2010
27 ביוני 2010שלומי שבת, אלבום שתדעי, יולי 2010
5 ביולי 2010
– "ילדה, מה שמך?
– בתיה!
– ומה שם בובתך?
– קטיה!
– ומה את עושה לה שלא תתלכלך?
– אמבטיה.
– איך?
– באמבטיה.
– למה?
– שתהיה לי יפה לשבתיה"!
כך נפתח שיר אחד, מתוך שירים רבים, של ע. הלל, שעיטרו את ילדותי בדמויות ציוריות, שובביות, מצחיקות וחובבות מילים – ממש כמו מחברן. היו שם ציפורים (בולבול, דוכיפת, פשוש), זברות, אריות, שועלים וחסידות, וגם דמויות אנושיות ססגוניות, שבראשן עמד "דודי שמחה", שכשמו כן הוא – מלא שמחה, יצירתיות והומור, אבל גם כאב מבצבץ של תלישות וסירוב או חוסר יכולת להשתלב בחיים "המקובלים" ו"התקינים". את זה אני מבינה רק בשנים האחרונות. בשנים הראשונות, המעצבות, פשוט הזדהיתי וצחקתי עם התעלולים של המבוגר הנדיב והמעניק הזה, שחשתי שהוא בעצם "משלנו" – כלומר מבין אותנו, הילדים, וכמונו אוהב להשתולל, להשתעשע ולזלול בתענוג מהשפע שבחיים, ובעיקר – איזה כיף – להתבלבל ("וכשאומרים לדודי: אתה קצת מבולבל / מסביר שמחה לאמור: זה כנראה בגלל שהסבתא שלי בצל").
רוח החופש נוכחת בפראותה ובעדינותה בשירי ע. הלל. היא מתבטאת בתוכן – שמעודד דמיון וחקירה, באמצעות שאלות שמרצפות בהמוניהן את שיריו, וגם בשימוש בשפה – החירות לשחק איתה, למתוח ולכווץ את המילים, למשל: "מכנפנף אני כנפיים", "ככה, כי שמח לי כל-ככה", "זִבְזֵב הזבוב בקול עצוב" ועוד. שירי ע. הלל מוזיקליים להפליא ובעלי חוש קצב – עוד יתרונות שהופכים אותו לאהוב כל כך. והנה סיבה נוספת (מיני רבות. זוהי הרי רק טעימה): הכישרון להצביע על הגיחוך המקסים והמדויק שבחיים. למשל, בסיום עלילותיה של הילדה בתיה שרחצה את הבובה קטיה ונרטבה בעצמה, ככה שלא ברור מי בעצם עשתה אמבטיה למי…
בשבועות האחרונים חזרתי אל שירי הילדים של ע. הלל (למרות שלמעשה, הם מעולם לא עזבו אותי באמת). רציתי להכניס לחייו של מישהו – לאו דווקא ילד (ובעצם, דווקא כן!) – את דודי שמחה, ובעקבותיו הגיעו שאר הדמויות, בעלי חיים, אהבה, יופי, שובבות, חוכמה ותום.
אמש התברר לי במקריות – עם או בלי מרכאות וסימני שאלה – שהיום מלאו עשרים שנה למותו של ע. הלל.
* * *
הנה כמה משיריו הנודעים והיפהפיים, למבוגרים ולילדים – שהם בכל מקרה הדמויות הראשיות.
"יוסי ילד שלי מוצלח" – לחן: סשה ארגוב. שרים: להקת התרנגולים
קלאסיקה שובבית.
"ככה סתם" – לחן: סשה ארגוב. שרים: שלמה ארצי ולהקת "גברת תפוח"
ביצוע פראי, היתולי ומתחכם עם קריצות "ביטלס" ו"כוורת", שמטשטשות מעט את הנאיביות המתוקה שבמקור.
"בולבול למה ככה" – לחן: סשה ארגוב. שרים: צילה ועזרא דגן
"מה עושים העצים" – לחן: נעמי שמר. שרה: שושיק שני
"מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה". לחן: דובי זלצר. שרה: גאולה גיל
9 תגובה
ע. הלל הוא אחד היוצרים האהובים עליי מאז ומעולם. אני זוכר איך בגיל 10 בערך הלכתי לשמוע אותו והוא שבה את ליבי בסיפורים שלו ובאהבה שלו לילדים.
יופי של שירים היו לו. ממש הבין לנפשם של הילדים 🙂
וגם שירים למבוגרים.
אחד השירים שהכי מרטיטים את ליבי וכל פעם מחדש זה השיר שכתב על חיים בן דור לאחר שנהרג:
לא בכינו עלייך חיים
אך נפשותינו היו בוכות
נפשותינו אינן אנשי צבא ואינן למודות מלחמות
הן בוכות בצר להן, במות עליהן אחותן
הן ילדות קטנות – אנא תסלח להן
גיל: איזה כיף לך שזכית לפגוש אותו.
גלית: נכון!!!
אסתי: מרגש. ושימי לב, איך גם בשיר על נפילה בקרב, הוא משתמש בדימוי שקשור לילדים.
הי תימורה,
תודה רבה על הדברים. העליתי באתר שלי היום רשימה המתרכזת בחלקה האחרון בשירתו של ע' הלל למבוגרים ובהשפעתה עליי, ובהבדל בין משוררים התרים את המוות שבחיים, ובין משוררים המבקשים לחיות ולחוות כל רגע ורגע.
הנה: http://wp.me/pJa8q-hrW
ונזכרתי ב"בלוז לחופש הגדול" של רנן שור, עם 'יוסי ילד שלי מוצלח' לזכרו של יוסי צויליך. אחד הרגעים העצובים והמרגשים בתולדות הקולנוע הישראלי.
לשועי
היטבת לכתוב. הגבתי אצלך.
גם אני חושבת כמוך על "בלוז לחופש הגדול". התכוונתי תחילה להביא את "יוסי ילד שלי מוצלח" משם, אבל הביצוע ההוא כמעט נבלע בתוך כל המשמעויות הטעונות של הסרט, כך שויתרתי לטובת משהו "נקי" יותר.
מקסים.
אני חושבת שהביצוע של שלמה ארצי ב"ככה סתם", משובח במיוחד וגם לא מצריך אוזן נוסטלגית, (פרט לחליפה). איזה מלך! תענוג לשמוע מלך שר מילים של משורר נפלא שכזה.
גם אני גדלתי על הספרים שלו, עם הצגות ילדים (שהיו מגיעות עד ערד בילדותי, בכיכובו של עזרא דגן…)
זה יפה שכתבת רציתי להכניס לחייו של מישהו שהוא לאו דוקא ילד (ובעצם כן)
זה מאוד יפה!
תודה עידית, ילדה שלי מוצלחת 🙂