שלושה פזמונאים-משוררים נודעים הוציאו שלושה אלבומי אוסף מקיפים. התוצאה: מאות שירים שכיף לשמוע, וחג שבועות אחד שמספק תירוץ חגיגי להמליץ עליהם.

בשביל שירים טובים צריך גנטיקה משובחת. מילים יפות נוטות להימשך למנגינות שיהלמו אותן, ולהיפך. אחר כך צריך קולות גדולים, שימזגו אותן לישות אחת ויפיצו אותה. ואז הם מגיעים אלינו על מנת להישאר. העניין הוא שעם הזמן השירים המעולים נוטים להתפזר ולהיבלע בין שירים פחות מוצלחים. עד שמגיעים החגים, שמספקים הזדמנות הולמת לרכז את העילית ולהגיש.

וכך יצאו בימים אלה אוספים מקיפים של יורם טהרלב, יהונתן גפן ושמרית אור – משוררים-פזמונאים, שחמצן השירים שהזרימו לתרבות הישראלית עדיין כוחו להנשים. שלושתם תרמו לשפה העברית במטבעות לשון שנוצרו משיריהם (דוגמאות בהמשך) וניחנו בכושר התבוננות חד, שמאפשר להם להיכנס גם לראש של ילדים (גפן: "הילדה הכי יפה בגן", אור: "אמת או חובה", טהרלב: "כולם הלכו לג'מבו") או אפילו של בן המין השני (גפן: "אי ירוק בים", טהרלב: "ישנן בנות", אור: "ואולי אותה שתיקה").

חלק מהשירים באלבומים האלה מופיעים בפעם הראשונה על גבי דיסק, אבל מה שעוד יותר הופך אותם למומלצים הוא המגוון, שמשמר את השירים ברלוונטיות מהנה גם לאורך שעות של האזנה. מדובר בתמצית היופי של מיטב הקולות הגבריים והנשיים שצמחו בארץ לאורך מצעדי הפזמונים, הלהקות הצבאיות, שירי הילדים, מופעי הבידור, הפסטיבלים וצמרות האירוויזיונים, ששיאם הוא "הללויה" של שמרית אור.

שמרית אור – "עוד תראי את הדרך" ("הד ארצי")

שני דיסקים, בכל אחד מהם 21 שירים. החוברת עם המילים מפרטת את נסיבות הכתיבה של השירים. וכך, אפשר להתפעל למשל מהמפגש של שמרית אור עם שלום חנוך בבית הספר לתיאטרון בית צבי שבו למדו בגיל 18-17. התוצאה היא שלושה שירים גדושי נעורים וכישרון: "צרות טובות" ("בעירי היו שתי עלמות"), "איזידור" (בביצוע שולה חן)  ו"סתיו" (שמבצעים הצמד חדווה ודוד). השיר "סתיו", ביחד עם שירים כמו "לבד ועוד לבד" (לחן: מישה סגל, ביצוע: עפרה פוקס), או שירי הילדים"יערה" ו"רולי רול", הוא אחד מההצדקות לאוסף הזה, שמחיה את היצירות היפהפיות אך המעט נשכחות האלה. שאר השירים לא זקוקים לתזכורות: "שיר היונה", "אני חוזר הביתה",  "נסיך החלומות" (ולנטינו) ועוד רבים שנשארו כאן בצדק. אפשר לשמוע גם את אור בקולה, בשירים שמבוצעים כאן לראשונה: "בלילה באתי אל הגן" ו"ואולי אותה שתיקה".
מטבע לשון אופייני: "היום כבר לא מתים מאהבה" (מתוך "אצלי הכל בסדר". לחן וביצוע: בועז שרעבי).

יורם טהרלב – "אין כבר דרך חזרה" ("הד ארצי")

ארבעה דיסקים, בכל אחד מהם 23 שירים. השנה מלאו לטהרלב שבעים, ומתוך כאלף מהשירים שהוקלטו בינתיים, מופיעים כאן "רק" 92. דיסק אחד מהם מוקדש לשירי פסטיבלים ("יעלה ויבוא", "נוח", "על כפיו יביא"), פסטיבלי ילדים ("המשפחה שלי", "הדגל שלי", "הדרך אל הכפר", "חלקת אלוהים") ואירוויזיונים ("הורה"). ויש גם דיסק עם שירי להקות צבאיות ("מלאך מסולם יעקב", "גבעת התחמושת", "המלח שלי"), שטהרלב הוא הפזמונאי הפורה ביותר שלהן, עם 132 שירים.
מהחוברת ניתן ללמוד, בין השאר, שהשיר הראשון של טהרלב, "את ואני והרוח", נכתב תוך כדי נסיעה באוטובוס מחיפה לתל אביב, ואפילו לא נועד להלחנה, אלמלא אשתו דאז של טהרלב, נורית זרחי, שבזכות ערנותה נולד פיזמונאי.
מטבע לשון: "אם זה טוב ואם זה רע – אין כבר דרך חזרה" (מתוך "אין כבר דרך חזרה". לחן: יאיר רוזנבלום. ביצוע: להקת חיל הים).

יהונתן גפן – "איש תחת גפנו" ("אן אם סי")

שני דיסקים, בכל אחד מהם 20 שירים, ודיסק נוסף ובו 19 קטעים מתוך מופעים, חלקם מופיעים לראשונה. אביב גפן כתב הקדמה אוהבת. "קצת קשה להישאר אובייקטיבי כשמדובר באבא שלך", הוא מודה, ומגדיר את שיריו כשירים ש"מביטים בנו אל תוך העיניים ולא יעזור כמה ננסה לזוז". יהונתן גפן עצמו מסרב להסביר את שיריו, והנימוקים שלו לכך, בסוף החוברת, הם יצירה בפני עצמה על מהות הכתיבה.
שפתו של גפן גדושה בחן כמו "מחייכת ענבים" בשיר "אחינועם לא יודעת" (לחן: רוב הקסלי, ביצוע: אריק איינשטיין), אבל גם ביגון, מהסוג המתואר ב"דניאלה": "הכאב הזה קבוע ודוקר לילות שחורים". ויש לו יכולת לתאר דקויות של סיטואציות אנושיות ("בלדה לנאיבית", "זה היה סיפור של חורף"), או כמו שהוא מגדיר זאת ב"שיר בין ערביים": "יש הפוחד מהדממה. יש המגלה בה נשמה".
מטבע לשון: "פחות אבל כואב" (מתוך: "פחות אבל כואב. לחן וביצוע: יהודה פוליקר).

פורסם ב-ynet ב-7.6.08', ערב-ערב-שבועות תשס"ח