חרוזיו של חנוך לוין, שנודע בעיקר כמחזאי, תמיד גירו את טובי המלחינים והזמרים הישראליים. הם מוקפדים וקצביים – ובשירים שעליהם הונחו יש ציוריות, ביקורתיות, ישירות וסרקזם לצד חמלה ויופי שמציץ מחרכי הכיעור והבוטות. התוצאה היא קלאסיקות שממשיכות להיווצר ולהתעדכן, כולל אלבומים שלמים המבוססים עליהם (בנוסף לאלבומי המחזות "את ואני והמלחמה הבאה" ו"מלכת אמבטיה"), עם מנגינות חדשות.
רשימה חלקית של אלבומים המוקדשים לשיריו: אבי טולדנו שר חנוך לוין (1990), דודי לוי – פרויקט חנוך לוין (2000), חיי המתים – עמית פוזננסקי – משירי חנוך לוין (2003), "כשתחשכנה עיניי" – אלבום אוסף (2009), "היספיקו החיים – משירי חנוך לוין" (2013) והחדש, האחרון ביניהם (נכון לסוף שנת 2022) "מילה שלי – משירי חנוך לוין" (2022).
לכבוד יום הולדתו של חנוך לוין החל היום (18 בדצמבר) – הנה 3 קלאסיקות ידועות שאני מחבבת במיוחד, ועוד 2 שירים, האחרון שבהם טרי למדי, מהשנה. בחרתי הפעם את היותר פיוטיים-ערגתיים. אלה שמחאתם אומנם צלולה אך היא מתבטאת דווקא באיפוקם.

העץ הוא גבוה / לחן: זוהר לוי, ביצוע: להקת אחרית הימים

נכון לכתיבת שורות אלה, עשרה ימים ממותו של יצחק קלפטר, עוד מהדהד סולו הגיטרה שלו בשיר הזה – שהושמע רבות בימים אלה. אבל גם בלי תזכורות עצובות, השיר עצמו תמיד היה אהוב ומעולם לא התיישן. אולי גם בזכות הערך האוניברסלי שעולה ממנו, ובכל תקופה מתבקש לאמץ אותו: צניעות.

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר / לחן וביצוע: יהודית רביץ

איזו מנגינה עליזה חיברה יהודית רביץ, והיא רק מחזקת את המילים העגומות החנוך-לויניות שמשרטטות בדקוּת דוקרת את מראה פניה של ההחמצה. אלה שמתעדות את הפאסיביות אך בעצם מניעות לפעולה.

לונדון / לחן וביצוע: חוה אלברשטיין

והנה, לכאורה, ההיפוך של השיר הקודם. זהו שיר על מישהי שדווקא פועלת. ומצד שני – אין כאן "משנה מקום משנה מזל", משום שהדוברת יודעת בבהירות שבעצם, גם בלונדון הנחשקת העליבות תהיה זהה.
שיר כל כך חכם ומבריק בניסוחיו, שכמעט כל שורה בו הפכה לפתגם מצוטט, והן כל כך חזקות עד ש(לפחות בינתיים) לא הפכו לקלישאות.

בלב הים שוכן לו אי / לחן וביצוע: אבי טולדנו

לחן עליז ועיבוד מוזיקלי יווני למילים ציוריות, אגדתיות, על אי שבו שוכנים בשלווה יומיומית איש אחד, שלוש עיזים, באביב לפעמים ציפור, ולעיתים נדירות חולפת במרחק אונייה. דרכו התמציתית והחכמה של חנוך לוין לדבר על בדידות אנושית ו"תקיעוּת".

הייתה לה ארובה לבנה / לחן: חוה אלברשטיין, ביצוע: חוה אלברשטיין ואבי קושניר

והנה שיר חדש יחסית (2021) שמתכתב עם השיר הקודם ועוסק באותם נושאים, רק שהפעם הבדידות האנושית וחוסר התוחלת הן בשניים. האם זה משכך את הדקירות? נהפוך הוא.