הופעה טובה מתקיימת לא רק באינטראקציה בין הזמר לקהל, אלא גם לאחר סיומה. הופעה מצוינת לעולם לא מסתיימת, אלא ממשיכה להתרחש בהווה תמידי, שעות ואפילו שנים מעבר לבמה. כזו הייתה ההופעה של אהוד בנאי בשבוע שעבר בבארבי בת"א (29.11.17), ראשונה מתוך סיבוב הופעות שחוגג שלושה עשורים לאלבום הבכורה שלו "אהוד בנאי והפליטים".

"שלושים שנה עברו בלי שנרגיש", הוא אמר שם, ומעוף הזמן אולי לא הורגש, אבל התמורות בין אז לעכשיו פרצו בעזות מכל צליל שבקע מהבמה. כי האהדה, ההערכה והתהילה שאופפות אותו כבר שנים רבות מקהלו הרב, לא היו נחלתו בתחילת דרכו כיוצר. בשנות ה-80, כמוזיקאי כבר בן שלושים ומשהו – הוא לא הצליח לפרוץ. לא עזרו הכישרון, ההתמדה והלהקה שאיתו – "הפליטים" על שום האאוטסיידריות של חבריה. 30 שנים מאוחר יותר כבר נהיר עד כמה השירים – חוזקם לא דהה, מחאתם לא התנדפה, יופיים לא הועם – והם ממשיכים להלום את זמנם, שהוא גם זמננו.

והזמן – הוא היה הגיבור האמיתי של ההופעה. "זמנך עבר", שר בנאי בשיר הנצחי והמדויק, אבל למעשה, זמנו גבר. "בשנות ה-70", הוא סיפר, "אני חושב שהייתי אחרון הפועלים העבריים על אדמת ישראל. פועל בניין ברחוב אלנבי בתל אביב. שותפי היה אחמד, ותוך כדי ערבוב הטיח שוחחנו". וכך, בטרם הושר "ערבב את הטיח אחמד", בנאי חידד את עמדתו בסוגיה שהזמן סירב להעלים: "שוכחים בסכסוך הזה שיש בן אדם שקם בבוקר והוא עם, ומבקש את הזכויות שלו. לא יעזור כלום. אחמד לא יתפוגג. הוא חלק מהנוף של ארץ ישראל".

הזמן המשיך להלום גם באירוח של נצ'י נצ' (שמסתמן לאחרונה כיקיר ההתארחויות בהופעות), שפתח ב"אידישע רסטמן" – השיר הראשון של בנאי שהושמע ברדיו. "הניגון שהוא יביא יעצור את הזמן", שר נצ'י נצ', והזמן נעצר על השיר, שטריותו אינה זקוקה לעדכונים, אבל זהר מאורו של המוזיקאי הצעיר. את "עגל הזהב" הוא ובנאי החיו באופן כה משכנע, עד שנראה היה שכל הנוכחים ממש משתתפים בהתרחשות הייצרית-מיסטית למרגלות הר סיני.

מכונת הזמן המשיכה לקפץ במעבה התנ"ך אל דוד ושאול, וכמו בשיר, כשהוא פרט על המיתר, הזמן זרם לו לאחור. אבל גם קדימה. לשירים הבאים. עם הלהקה הנוכחית המצוינת: גיל סמטנה – שריד מהפליטים (שהפיק מוזיקלית את המופע) בבס, נושי פז בגיטרות, ערן פורת בתופים, אלעד כהן בונן בכלי הקשה וסמפלר ומאיה בלזיצמן בצ'לו ובשירה – שריגשה במיוחד בתפקיד מאמי בשיר "עיירה בדרום" מאופרת הרוק "מאמי", שאהוד והפליטים יצרו עם הלל מיטלפונקט לפני אלבומם הראשון.

רגעים של רוק טהור ועדכני כמו ב"עיר מקלט" ושל התענגות מהמוזיקה כמו בשיר "מלנכולי" כשאהוד רקד ואלס עם הגיטרה שלו, ויצא במחול עם נושי פז  בג'מלי פורוש. גם המתים מבין הפליטים נכחו. ז'אן ז'ק גולדברג המתופף בשיר "זאן ז'ק מון אמי", שבנאי כתב לאחר מותו, ויוסי אלפנט בשיר "סטארטר":  "והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות. הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות".

כן, הזמן כיכב בהופעה הזו, שהייתה על-זמנית הן בעוצמותיה המוזיקליות והן ביכולתה להתקיים גם בכל זמן אחר. "וים של מבטים עיניים מסתכלות עליך", שר אהוד באחד מההדרנים, נטול להקה עם גיטרה אקוסטית, "ומה שתעשה, הזמן חומק מבין אצבעותיך. רצית להמריא לפתוח שערי שמיים. אבל על האדמה אתה הולך בינתיים".

הוא דווקא ריחף, נשא עמו את נגניו ואת קהלו ואת שיריו ואת גיבוריהם, כולל "פלורנטין" שהמשיכה להעביר את הזמן אל ממדים אחרים של חלומות וריקודים.

פורסם בגלובס ב-7.12.2017