זה היה בלילה של רעמים תיאטרלי בתחילת שנות האלפיים. הטלפון העביר בפעם הראשונה תקשורת  קול בין גבר לאישה צעירים, שעד אז תקשרו ארוכות ועמוקות, בכתב בלבד. סופת הגשם והרעמים הייתה ליווי הולם (תרתי משמע) למה שהתברר בתוך אוזניי, שלא ידעו עדיין שהן מקשיבות לאלבום של להקת "בלובנד". יוצר האלבום שר לי את כולו בטלפון. שיר אחרי שיר, ותוך כדי כך ליווה את עצמו בגיטרה. באופן הזה, אומנם לא נחשפתי לעושר הצלילי היפהפה, העורקים שדרכם הוזרם החמצן של המהות – העדיין […]

מחווה לדקלון – הרפתקה של הפקה הכול התחיל בכיסלו-דצמבר האחרון, כאשר ביקשתי מדויד פרץ שיעניק את גרסתו האישית לשיר בלדה לנאיבית באתר סך הקול. זה קרה במלאת שבוע למותו של יצחק קלפטר, מלחין השיר, שאובדנו הלם בפתאומיות מכאיבה. דויד נעתר, אך תוך כדי הסכמתו גם הִרהר בקול את התהייה שעדיין לא שיערנו את עוצמתה הגורלית: "למה בעצם שיר אחד? למה לא אלבום שלם?". ולפני שהבנתי מה קורה, כבר מצאתי את עצמי לצדו כשותפה להפקה, כשבעצם – הוא זה שדוהר קדימה, […]

9.3.08 לפנות ערב, באוטובוס שמדרים מתל אביב – שלומי שבן, נעם רותם, שרון מולדאבי, רונה קינן, ערן צור, דן תורן ולהקת פונץ' מחייכים חיוכים של טיול שנתי. הדינמיות של הנסיעה והשמחה על הזכות "לעשות משהו" מטעינות את החלל בעליצות. האחווה שבין החברים-קולגות מרופדת בעדכונים, שיחות נפש, ושיר חדש שנעם רותם משמיע עם גיטרה. זאת בעצם המוזיקה היחידה שנשמעת באוטובוס, למי שתהה מה הפסקול בהסעה של מוזיקאים ישראליים למופע תמיכה בתושבי עוטף עזה. בחושך שמתעבה בהדרגה, הגבולות מיטשטשים ומתגלה האמת: מדינת תל […]

איך אפשר להעביר צלילים באמצעות מילים? במקרה הטוב זאת יומרנות ובמקרה הרע איוולת, אבל כשעוסקים בדויד פרץ הדבר כמעט מתבקש. קודם כל, בגלל שלפחות בעולם הווירטואלי, רבים כושפו ממילותיו לפני שהתוודעו למוזיקה שלו. חוץ מזה, הוא עצמו נוקט שיטה דומה, בפרויקט המתמשך שלו "העברה: אופקים", בו שירים מועברים מתרבות אחת לאחרת, אל אופקים אחרים. הוא מוזיקאי – יוצר, מנגן, שר ("בלובנד"), מפיק וסאונדמן – שגם מלמד לפעמים את המקצוע בחסות האקדמיה. בין השאר הוא קשור לאריאל קליינר – פרויקט הגומייה, […]