כמה גוונים של אור יש בה. כמעט כמו מספר המשמעויות שיש לאור עצמו – פיזיקלית, ויזואלית, סמלית, רגשית, וכולן שזורות בה. ליום הולדתה, בחרתי שירי אור. שיר לכל שנה שלה – ובכל אחד מהם טמונה זווית אחרת של האור. ותוך כדי האזנה ברצף – התגלו לי משמעויות משותפות לכל השירים האלה, כולל רמזים מפורשים או נסתרים לאינסוף.   אור / מילים ולחן: נעמי שמר. ביצוע מתוך ההצגה "סימני דרך" בהבימה בשיר הזה יש סוד. הוא לא רק אור עולץ וצוהל […]

מה הייתם אומרים לשר התרבות, אילו התברר לכם שהוא יושב לידכם בהופעה? זה מה שקרה לי אמש בהופעה בפסטיבל הפסנתר. המופע הוקדש לשירי נעמי שמר והתייחד בכך שהשתתפה בו ללי שמר, הבת שלה, ביחד עם הזמרת רוחמה רז. על נעמי שמר אני מתה עוד מהילדות, והזווית המשפחתית תמיד מסקרנת אותי, במיוחד כשהיא משתלבת בהופעות (למשל, המופע "דיוקן אמי" של אריאל הורוביץ בנה בפסטיבל הפסנתר 2014 ומופעים של תמר גלעדי אשתו/כלתה לאורך השנים). ללי שמר מחצה אותי כשהודתה לקהל בסוף ההופעה: […]

זעקי ארץ אהובה בשנת 1986, אריק איינשטיין (קרוב לוודאי הזוכה בתחרות היוצר האהוב ביותר בישראל, אילו נערכה) כתב את המילים "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן. זה היה בשיר "יושב מול הנייר", באלבום "אוהב להיות בבית" – מהאלבומים האישיים ביותר של איינשטיין. אוהב וכואב, הוא חש תסכול מהקושי שלו להביע את ביקורתו: "היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו. אני כל-כך עצוב, בא לי לבכות".   שנות ה-70: שלום לך ארץ נהדרת, שדם בנחליה כמים נוזל אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ההתחלה […]

מאיר בנאי 2017 נפתחה במהלומת כאב וחוסר אמון. מאיר בנאי היה יוצר אהוב שצניעותו ומופנמותו לא טשטשו את חשיבותו. קולו, בצבע שכמוהו אין, נארג בשירים מהזן הנשאר, שמהם בצבצה נפשו האורבנית-כפרית ("יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם", כפי שניסח זאת בשיר "וביניהם"). בציבור הישראלי התחושות לנוכח מותו נעות עדיין בין השתוממות וקושי להפנים את היעלמותו הפיזית לבין געגועים וכמיהה. להבדיל מחסרונו הפרטי, בזמר הישראלי מאיר בנאי הוא בן אלמוות. שיריו ממשיכים לפעפע, להשפיע ולהיטמע במעמקי המארג של המוזיקה […]

בטרם נולדה, היה לי ברור שתוקף בקלאסיקות שירי הילדים שעליהם גדלתי, ובאלה שאני גודלת עליהם עכשיו. בפועל, אחרי כמה שבועות מרוכזים של "30 להיטים לפעוטות" (עם רפרטואר באמת חמוד – "שעון בן חיל", "לשפן יש בית", וכאלה) השתעממתי. אחר כך שמענו הרבה אריק-איינשטיינים, יונים-רכטרים ושלושרים, וגם שני-שליש של שלום גד החדש, ואז עברנו עיר ובפועל הרדיו פתוח כיום כל הזמן ואנחנו שומעות רק רשת גימל. אני מאזינה רק בחצי אוזן. באוזן וחצי הנוספות אני מקשיבה בעיקר למוזיקה שהיא מפיקה מפיה. […]

– "ילדה, מה שמך? – בתיה! – ומה שם בובתך? – קטיה! – ומה את עושה לה שלא תתלכלך? – אמבטיה. – איך? – באמבטיה. – למה? – שתהיה לי יפה לשבתיה"! כך נפתח שיר אחד, מתוך שירים רבים, של ע. הלל, שעיטרו את ילדותי בדמויות ציוריות, שובביות, מצחיקות וחובבות מילים – ממש כמו מחברן. היו שם ציפורים (בולבול, דוכיפת, פשוש), זברות, אריות, שועלים וחסידות, וגם דמויות אנושיות ססגוניות, שבראשן עמד "דודי שמחה", שכשמו כן הוא – מלא שמחה, יצירתיות […]

 "גבוה, מאוד גבוה הרטט בחיבור הזה", אמר שלמה גרוניך, וחייך אל האורח שלו. אהוד בנאי השיב בחיוך משלו. זה עתה הם סיימו לשיר ביחד את "כולם יודעים" מהרפרטואר של בנאי. בהתחלה גרוניך שר לבד. בנאי אפילו לא ליווה אותו בגיטרה, אלא התבונן בו. הרומנטיות הציורית שבמילים, וגם הלחן המלודי, הלמו את גרוניך, ששר בטבעיות, כאילו הוא כתב את השיר. אחר כך בנאי הצטרף והם שרו בשני קולות, מעלים את השיר גבוה-גבוה במפלס ההתעלות. זה היה רק שיא אחד מרבים, אתמול […]

בהתחלה נכספים אל הארץ. בהמשך בונים אותה, ועדיין ממשיכים להילחם עליה ועלינו, וגם מנסים לייצר שגרה. ותוך כדי כך מוחים ובוכים, כואבים, אוהבים ומקווים – לשלום, לסתם שלווה ובעיקר לנורמליות. וכל הזמן שרים את זה. זוהי התמצית של הספר "שיעור מולדת – שירים על הארץ ודברים על הבית" (הוצאת "עם עובד").   פעם היו כאן שירונים – ממוסחרים ומאולתרים – ובהם המילים של שירי ארץ ישראל, שהושרו במרחב הציבורי והפרטי. יואב קוטנר, שבין פעילויותיו הקשורות למוזיקה הישראלית, הוא גם חוקר אותה, […]

מה מחבר בין "כוכב נולד" ללהקות הצבאיות? אפשר לענות על כך בכמה צורות, או פשוט לומר "טמירה ירדני". כיום, כבעלים של "טדי הפקות", היא מופקדת על תוכנית הטלוויזיה שהפכה לתופעה, ובשנת 66' היתה חברה בלהקת פיקוד צפון, עם בעלה-שותפה דודו ירדני. גם יואב צפיר, הבמאי של "כוכב נולד", הוא בוגר להקת הנח"ל של שנות ה-80.  העובדות, שבאמצעותן אפשר ליצור הקשרים כאלה ואחרים, מופיעות בהמוניהן בספר "שירים במדים – סיפורן של הלהקות הצבאיות" מאת שמואליק טסלר (הוצאת יד יצחק בן צבי). […]

  שלמה בר שביט בחזית. מספר סיפורים מצחיקים על ימים רחוקים בתיאטרון הבימה. הוא היה ילד בן עשרים מוקף דמויות מיתיות בעיני כולם, כולל בעיניו, והם הפכו למשפחה שלו. הערצה. ריבים. צחוקים. קנאה. אהבה. התרגשות. אילנה רובינא יושבת בצד. "אל תתייחסו לערב הזה בתור הופעה. תיראו בו מפגש משפחתי", ביקשה מהקהל ב"צוותא", במוצ"ש האחרון (13.1.07). עוד מעט תעלה שוב לשיר בפעם הראשונה אחרי יותר מעשרים שנה. אבל בינתיים הסיפורים שלו כמעט גורמים לה לאבד שליטה מרוב צחוק. היא מכסה את […]