תימורה לסינגר

6 במאי 2022

הגיע הזמן לעשות קאבר ל"ערב אבוד"

להקת "דודה" בהנהגת דני סנדרסון וגידי גוב פעלה שנה אחת בלבד, בין 1980 ל-1981. בין שאר שיריה הידועים ("אלף כבאים", "לידיה הלוהטת") משתולל בעליצותו הרוקנרולית גם "ערב אבוד" – שיר דאחקה חמוד שאומנם נשמע טוב עד היום, אבל מגיעים לו גם ניעור וטִלטול הגונים שיבריקו אותו בצבע חדש. ובשביל זה אנחנו כאן! אני שמחה לארח את הצמד "סטלה ומארי" – יוצרות מוכשרות, יצירתיות, מצחיקות, מגניבות ופרפקציוניסטיות. על הסעיף האחרון אני מעידה כמי שכבר כמעט חצי שנה מדסקסת איתן את מה […]
29 באפריל 2022

העיר האבודה שהפכה לאגדה: 40 שנה למות ימית

ימית "רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד", רחל המשוררת היֹה הייתה עיר פלאות – ונגוזה. היֹה היה גן עדן – והתפוגג. לעיר קראו ימית, והיא מתה. נקברה בחולות המדבר – ואיש אינו פוקד את שרידי הריסותיה. השבוע, לפני 40 שנה (הצטברות זמן מבהילה בכובדה) ימית הוחזרה למצרים תמורת השלום. התשלום כבד, ובכל זאת ראוי – ואת התובנה הכואבת הזו מותר לי לכתוב כי אני  בין משלמיו. כשהייתי ילדה, גרתי בימית – בבית 179. מס' טלפון: 057-87550 (התקשרתי כרגע רק […]
21 באפריל 2022

הנס בחמסין של ניסן

מה עבר על לאה גולדברג כשכתבה את השיר "חמסין של ניסן"? לעולם לא נדע, אבל התוצאה מרהיבה, צבעונית, מיסתורית – ופסיכית לגמרי. במובן הנפלא-יצירתית, כמובן   אָכֵן אֵדַע, זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים צִיּוּן וָאוֹת אֲשֵׁר מִטּוֹב עַד רָע. וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רַיחַ שֶׁל יַסְמִין , וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם, וְרַק לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז, וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת. אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי , אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאֹמִי, אֵיךְ אַאֲמִין […]
15 באפריל 2022

תופים – סיפור לפסח

ושוב צעדתי בדרך שאני מכירה אפילו בעיניים עצומות. גרגירים זהובים של חול הסתפחו לרגליי היחפות. אני אוהבת את התחושה. היא מזכירה לי ים. מיששתי את החפץ שבכיסי. גם הוא משם. יש בו כוח של שמחה ודמעות – והיום אמסור לה אותו סוף-סוף, מתנת תודה. שעות אחר הצהריים הן הזמן שבו אנשים מגיחים מהאוהלים שלהם, מחפשים זה את זה, לפני שיחשיך ושוב יתכנסו אל משפחתם. נשים מפטפטות עם השכנות שלהן. הגברים מתאספים, תמיד מתווכחים. זה נשמע כאילו שהם כועסים, אבל אני […]
8 באפריל 2022
צילום-עוזי-פז-מתוך-אתר-פיקיויקי-scaled.jpg

הרדופים, לונדון בניסן, "זה לא". מה הקשר? לקט!

לקוראים החדשים, והישנים, וגם לעצמי – הזדמנות להכיר או להיזכר בפוסטים (קצרים! כי אין כוח הפעם להתפלספות) ואהובים מפעם. אז… מה אימצתי מנתן יונתן? מה המסרים האמיתיים בקלישאות? ואיך היה לי בלונדון – בתקופה הזו, אבל בשנה מאוד אחרת?   פותחת ב"הרדופים", ועם מילה אחת קטנה של נתן יונתן – צנועה אך משמעותית. כנראה עוברת ל"זה לא" – ואם נשמעת כאן נימה סמויה של כעס, אז בעצם היא דווקא גלויה. ואולי זה פחות כעס ויותר אכפתיות – כלפי המשמעות.   […]
1 באפריל 2022

קול הסיפור: פסקול השירים של הספר "שיר העצב הנורא"

פסקול ירושלמי שנות-תשעימי לפעמים את פוסעת בבוקר עם חברה שלך בשדרה, אחרי שהפקדתם את הילדה שלך ואת הילד שלה באותה הכיתה. ואז, מתברר שהפטפוט שלכן ייאלץ להיקטע, ואת הסיבה לכך היא מסבירה בחיוך מסתורי – "אני כותבת ספר". וכך, בוקר אחרי בוקר, על רקע חילופי עונות ושנים, בהתמדה נחושה. ואת סקרנית, מאוד סקרנית, ונכספת כבר לקרוא, ולו כמה מילים. ויום אחד זה קורה, וביד שלך נחה טיוטה. ואת נכנסת לתוכה, אבל עדיין צופה מבחוץ, אבל הספר לא מאשר לך את […]
25 במרץ 2022

"החלומות הגבוהים" – 5 תובנות מהאלבום החדש ומההופעה של יוסי בבליקי

א. "הכי קשה זה לסלוח לחלומות שלך", אמר יוסי בבליקי בהופעת ההשקה של אלבומו החדש, "חלומות חלק א'", השבוע (23.3.22) במועדון שבלול בתל אביב. החלומות במציאות של האלבום הנפלא הזה מתרחשים בשינה, בהקיץ וביקיצה. ובמילה יקיצה – כך גיליתי תחת השפעת ההופעה והאלבום – מתחבאת עוד מילה: קץ. הקץ למה? והאם קץ הוא סופי יותר מסוף? ב. כשלהקת פונץ' שבבליקי הקים השמיעה את שיריה הראשונים בשנות ה-90 כחלק מתור הזהב של הרוק הישראלי האיכותי, אני בצלילות נעוריי הוקסמתי והזדעזעתי מהם […]
11 במרץ 2022
יובל דותן - אבא טס עם לווייתן

קול הסיפור: פסקול השירים של הספר "אבא טס עם לווייתן" + מתנה לקוראי סך הקול

פסקול לווייתנים "גופה של לווייתן כחול נשטפה לחופי העיירה אַרקָטָה ביום שבת", כך נפתח ספר הביכורים של יובל דותן "אבא טס עם לווייתן" (הוצאת מטר). ספר עמוק, יצירתי ולא שגרתי. הוא מספר במבט עוקצני-דוקרני על שיבוש, שבאמצעותו נחשפת הנפש האנושית הפגיעה מתחת למעטה של מוסכמות והסדרים חברתיים מזויפים ונלעגים. פוליטיקה מקומית שהיא גם אוניברסלית, תככים באקדמיה ודינמיקות חברתיות הרסניות מתגלים בספר הזה לצד תובנות מתנגנות. ההתמסרות האישית שלי אליו לא הייתה מיידית. הביקורתיות הלועגת הרתיעה אותי בהתחלה, אבל אט-אט נשביתי […]
8 במרץ 2022

6 שירים נשיים חדשים ליום האישה

  מעניינות, מגוונות, חזקות, יצירתיות – הנה שש יוצרות עם שירים חדשים, במיוחד ליום האישה. מוזמנות ומוזמנים להוסיף בתגובות שירים מצוינים – חדשים וישנים – ששרות נשים. אולי ניצור כאן ביחד מאגר יפה.    הדסה עזריה / גאולה (מילים, לחן ושירה: הדסה עזריה)   תיאטרלית, דרמית, קרקסית, קברטית – הדסה מתריסה ומנערת: יאללה, קומי, התנערי מעפר! צינית, צוחקת צחוק מרושע אך גם חומל כלפי הרצון הנואש, אם כי פאסיבי (ועל זה הביקורת שלה) לגאולה. הרי היא ממש לא תגיע מעצמה […]
4 במרץ 2022

הגיע הזמן לעשות קאבר ל"רואה לך בעיניים"

אז על מה בעצם השיר "רואה לך בעיניים" של אתי אנקרי? אם נכנסים לתוך העיניים רואים זוגיות מתעתעת. מצד אחד, בן הזוג הגברי מגונן, עוטף ("בבית וחום"), בונה קירות, מתקין מנורות ("שיהיה לי אור") ו"אוהב, כמו שאיש לא יכול". מצד שני, מבט מעמיק יותר חושף זוגיות מסוכנת, רעילה, אלימה, עם סימני  אזהרה לפורענות קטלנית. "היית סוגר אותי, אם היית יכול". בן הזוג שקוע בעצמו. לכאורה הוא חושב על שניהם – "רק אתה (ו)אני", אבל אז מתברר שזה בעצם "אתה שוב […]
2 במרץ 2022

עמנואל יצחק לוי, עיליי אשדות ואולי דנון: האפוקליפטיים האופטימיים הצעירים

אז מה נסגר עם דור ה-Z הזה? שלושה אלבומים מומלצים של יוצרים צעירים יצאו לאחרונה. כל אחד מהם אינדיווידואלי בדרכו, אך שלושתם גם מייצגים איזשהו קול של דור. סקירה פרטנית + תובנות משותפות   עמנואל והכיסופים / "דיסקוטק השכינה" "אני המשיח מחולל הנסים, אני המשיח – מי רוצה כרטיסים"?, כך מכריז עמנואל יצחק לוי בשיר הפותח את אלבום הבכורה שלו "דיסקוטק השכינה". ובמשפט אחד נחשפת תמצית האלבום: מגלומניה, פרובוקציה, מחאה והומור. "דיסקוטק השכינה" (שם שמתכתב עם ההצעה של ישעיהו לייבוביץ' […]
18 בפברואר 2022

11 תובנות בעניין סדרת התעודה על שלום חנוך

א. לפעמים, הכל פשוט, אפילו הגדוּלה. הקולנוענית ענת גורן יצרה דוקו בן שלושה פרקים בשם "שלום", על שלום חנוך (שודר ב"יס") – וכשהסתיימו פרקיו – וצפיתי ברצף בשלושתם – השתררה אצלי דממה. הנפש שהתפצלה עם המילים, הצלילים והמראות, נאספה מחדש לקול התהייה: אז מה זה היה? ואיזה אדם התגלה? ומה התחדש? ב. והתברר ששום תעלומה לא התבררה, אולי כי אין שום תעלומה. ג. יש איש אחד – יוצר גדול – שחי את חייו הפרטיים עם משפחתו, חבריו והצוות המקצועי שלו […]
12 בפברואר 2022

"אנחנו לא בענייני השראה אלא בענייני עבודה". ראיון זוגי עם איה כורם ואדם בן אמיתי

כשאיה כורם ואדם בן אמיתי כותבים שיר חדש ומראים אחד לשני, לאיזו תגובה הם מצפים? לביקורת כנה ממוזיקאי/ת או לתמיכה מעצימה של בן זוג? ילדים זה טוב או רע ליצירה? ואיך ייראה עולם בלי מוזיקה? שיחה ביתית עם איה כורם ואדם בן אמיתי, שתפסו טרמפ על הראיון הזה גם כדי לדבר (ולצחוק) עם עצמם    דמיינתי ראיון ביתי. שיחה עם איה כורם ואדם בן אמיתי היישר מתוך הבית שלהם. קיוויתי לראות מקרוב את המקום שממנו בוקעים אצלם השירים, מתערבבים עם […]
4 בפברואר 2022

הגיע הזמן לעשות קאבר ל"בפרדס ליד השוקת"

צריך לדבר על השיר "בפרדס ליד השוקת". יהורם גאון, בשנות ה-80, הפך אותו ללהיט. אבל עם כל הכבוד המתבקש לאיכותו הווקאלית השופעת, גאון גם עשה לשיר עוד משהו – הוא הטביע עליו את קולו, כמו חותמת בלתי ניתנת לערעור, וחנט אותו בפאתוס מתקתק, שלא לומר קיטש. וזה עוול בלתי נסלח כי – הקשבתם פעם למילים? יורם טהרלב כתב שיר אישי מאוד על מצב תודעה עדין, שברירי, פגיע ורעוע, מצב נפשי של בין לבין, לא כאן ולא שם, ובמילים שלו: "אשכולית […]
28 בינואר 2022

הבעה במכתב – שירי מכתבים

שיר בשם "המכתב" מהאלבום החדש והיפה של נועה שמר, "שורה של צעדים", הזכיר לי את הפורמט הזה. זוכרים? היה  – ואולי עדיין ישנו – דף משורטט מילים, בתוך מעטפה, בתיבת הדואר, עם בול. ועם ציפייה. סבלנות הייתה פעם המהות.  במכתבי הנייר נדרש לחכות פרק זמן לא משוער מהשליחה ועד ההתקבלות, ואחריה – עד שתגיע תשובה. אם תגיע. הציפייה הייתה חממה נהדרת להנבטת יצירה – רומנים של מכתבים, ושירים. אז בואו נצלול לשירי מכתבים. שולחת במעטפת המסך שירים-מכתבים, וחותמת אותם בתקווה […]
21 בינואר 2022

קול הסיפור: פסקול השירים של הספר "התפללתי לדרקונים דרך עץ" + מתנה לקוראי סך הקול

פסקול דרקונים גאיה היא אישה מיוחדת שהפכה אמא לילד מיוחד בספר הביכורים של אדוה ברנד "התפללתי לדרקונים דרך עץ" (הוצאת שתים). ספר מרגש ומצחיק, שלמרות עומקו נקרא בקלילות ומסתיים מהר מדי. אדוה ברנד חונכת פינה חדשה באתר סך הקול: שירים לספרים –  שבה יוצגו פסקולים של שירים בהשראת ספרים, ולפעמים שירים שהסופר/ת חשב/ה עליהם או הקשיב/ה להם בזמן שכתב/ה את הספר, כמו הפעם. אם תרצו, פלייליסטורי, או בעברית: קול הספר ואולי צלילימילים (מוזמנות ומוזמנים להציע, להכריע ולהשפיע – בתגובות למטה). […]
14 בינואר 2022

7 שירי עידוד לתקופת בידוד

אמצע ינואר ושבט, 2022. משהו השתבש לאחרונה. גל של ייאוש שאופף רבים. כולל האופטימיים/מדחיקנים שקיוו שזה יסתדר – מתישהו, איכשהו. כמעט שנתיים הקורונה איתנו, ואיכשהו למדנו לחיות איתה. אבל בימים האחרונים, רבים, כמוני, חווים תחושה קלסטרופובית של משהו שהולך וסוגר עלינו. מצור תודעתי, נפשי. הקורונה היא הטריגר, אבל החולי רחב יותר – פוליטי ופרטי. אז הנה שבעה שירי עידוד חדשים (כן, טריים ונוצצים ישר מהניילון) ומשמחים. יפים גם מוזיקלית וגם ויזואלית. תנו לנפש הרעועה להתאושש איתם. מגיע לה. שבת שלום. […]
9 בינואר 2022
טקס האשכבה בהיכל התרבות ת"א, 7.1.22

איך פתחת את הצוהר – ליורם טהרלב ז"ל, לעילוי נשמתו

"אשכולית תלויה עדיין, בין החורף והקיץ, ואני כמותה", כתב יורם טהרלב בשירו "בפרדס ליד השוקת". מבין הנושאים הרבים של פזמוניו (אהבות; טבע ונופים; ציונות ויהדות; ילדות, נעורים, בגרות וזִקנה – ובקיצור: הצטברות השנים עלינו) בחרתי לכתוב, בשבוע שבו נפרדה נשמתו מגופו, על המתח המפרה שבין הבית ובין הדרך אליו. המצב הזה, של בין לבין, כמו האשכולית שתלויה ומתנדנדת בין העונות, הוא אחד מאבות המזון היצירתיים. הוא לא עִרער את טהרלב אלא הִרהר אותו. הדרך אל הבית יכולה להיות מצב זמני, […]