איך גיליתי למה הזברה לובשת פיג'מה   אני מחבבת את הזברה של ע' הלל. מזדהה איתה מאוד. נוטים הרי לחלק כל דבר בעולם לשניים, והם בהכרח ניגודים: שחור לבן, שמאל ימין, חרוץ עצלן, מבולגן מסודר, החלטי מהסס. אבל מה עם אלה שלא עומדים על אף צד במשוואה? שנופלים ממנה, או שמעדיפים לשוטט בין כמה משוואות בו זמנית? יש אנשים מסודרים, והם סובלים מבלגן. יש את המבולגנים, ולא נוח להם בסדר ממשטר. אבל מה באשר לאלה שסובלים מבלגן, אבל גם מתקשים […]

"עננים של מלחמה מתקרבים בקול אימה ורעם ציפורים עפות מהר מחפשות מקום אחר להסתתר" ("אין עוד יום". מילים ולחן: צוף פילוסוף)   חשבתי, הופעת להיטים קלילה ומשמחת של גידי גוב באמפי ווהל בפארק הירקון. הייתי זקוקה לזה. שעת בין ערביים נעימה בחסות עיריית ת"א, שפרגנה ברוחב-סבסוד מופע קצר לתושביה הרוגי התמוזים. חשבתי, יהיה כיף – ובאמת היה. ההפתעה הייתה שבנוסף, חוויתי תחושות מקשת צבעים כהה יותר, אבל אני מקדימה את המאוחר. גידי גוב עם להקה מצוינת היה במיטבו הנוכחי, והקסם […]

מהלומת התוף הראשונה הבהירה במלוא נחרצותה: יהיה כאן רוקנרול. לכאורה, הבהרה מיותרת, שהרי לשם כך התכנסנו: הופעה של נועם רותם, יוצר שהוא במובהק מהצד המחשמל – חיצונית ופנימית – של המפה. ועדיין, עבורי כלל לא היה מובן מאליו להימצא בנסיבות מפתיעות בטריטוריה של שפיות ושל רעש אהוב וכמעט נשכח, שרק איתו, ורק בנשגבותו, אפשרי לחוש את הזהב המזוקק, המיוחל, שבשבילו נפגשים יוצר וקהל. האלבום החדש של נועם רותם, "אופק רחוק", שיצא בינואר השנה, ושההופעה השיקה אותו, הוא אלבום כהה בהבעתו, […]

הָלוֹךְ הָלְכָה אַסְתָּר מֵהַגָּלוּי אֶל הַנִּסְתָּר וּבְלֶכְתָּהּ אוֹצַר יְצִירָתָהּ נוֹתַר.

לא אכחיש שזו לא הייתה הבחירה הטבעית שלי לסקר את ההופעה של ישי לוי. בלי להתפתל – בבית, הקשבתי למוזיקה אחרת. אבל הייתי "בתפקיד" וזה היה חלק מעבודתי כמבקרת מוזיקה. הגעתי למועדון זאפה דרוכה למשימה, אבל סקפטית מהאפשרות ליהנות ממנה. המוזיקה תדבר, הבהרתי לעצמי – ובאופן מוחץ בפתאומיותו ומשמח – נכבשתי. המוזיקה באמת דיברה, ומי שחולל אותה היה ישי לוי. "הוא בית ספר להגשת שיר", נשפכתי כבר שנתיים אחר כך, כשכתבתי ביקורת על אלבומו "שועל קרבות" – הפעם זו כבר […]

כתל אביבית מלידה, ירושלים הייתה בשבילי בילדותי המוקדמת הוויה אגדתית, כמעט בלתי מושגת. עד שהגעתי אליה לראשונה (כנראה בגיל של תחילת בית ספר יסודי) היא בעיקר הייתה מהות מתנגנת. בעצם מושֶרת. ובראש ובראשונה "ירושלים של זהב". זהב! אני זוכרת אותי, ילדת גן, מוקסמת מהמהלכים המוזיקליים בשיר הזה של נעמי שמר. כולי דרוכה לאורך השיר לקראת השיא – השינוי הדרמתי במנגינה בפעם השנייה שבה מושר הפזמון: "הלוא לכל שירייך א-א-ני-אי כינור, כי-אי-נור". התרגשתי ממש, בכל פעם, גם מהתהייה אם קולי יצליח […]

את השיר "אדבר איתך" – יצירה שהיא מלאכת מחשבת בין המילים החכמות והרגישות של רחל שפירא ללחן היפהפה של אלונה טוראל אהבתי מאז ומתמיד. כילדה, ועוד יותר כנערה, חוויתי אותו כשיר אהבה עז, מכשף ממש, של האישה המזכירה לאהובה המיוסר שבכוח אהבתה אליו היא יודעת לרפאו אם רק יתמסר אליה. [פעם הייתי משוכנעת שאם רק אשיר אותו לאהובי שכבר היה לשעבר, אוכל להחזיר אותו ואת אהבתנו, אבל כשלתי אפילו בלזמן אותו אלי כדי להיווכח בצדקתי]. לא הייתי מודעת כלל למה […]

במקום הקדמה: "אבל נוח", מזדעקים בי קולות פנימיים עזים, סוערים לפחות כמו המבול, ואני מהסה אותם. "אבל נוח, אבל נוח". ידוע להם שהיום, ביום שבו מתי כספי נקבר, אני כותבת משהו קצר על כמה משיריו שנשזרו בחיי. וברור להם שאני אכזרית כי בחרתי רק שלושה. והם יודעים ש"נוח" לא יהיה הפעם – ומבחינתם זוהי בגידה במורשת הנפש שלי, לא פחות. "אבל זה השיר שלו שאת הכי אוהבת". די. שקט. לא בטוח. אל תפדחו אותי. כולם כותבים על שירים מכובדים שלו. […]

בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

בתחילת שנות האלפיים ראיינתי מוזיקאים ישראליים מעולים במסגרת פרויקט שיזמתי בפורום מוזיקה ישראלית בווינט (שניהל אסף לבנון). מאחר שלא הייתי כפופה לשיקולים יחצניים או למכסת מילים, אך כן לסטנדרטים עיתונאיים – חגגתי בכתב את המוזיקה המילולית שפרצה מהמפגשים האלה. במשך השנים גיליתי שאנשים רבים שנוספו לחיי לא נחשפו כלל לראיונות האלה – אז החלטתי לרענן אותם ולהעלות אותם שוב, בגרסה חדשה. תוך כדי העריכה, כשצללתי לתוכם, שמחתי לגלות שהם עדיין מעניינים ורלוונטיים – כי יוצרים מרתקים מעולים לא מתיישנים, ובמיוחד […]

"הלאל בערבית זה ירח", אומרת קורין אלאל בפרק האחרון של הסדרה "קורין אלאל: סיבוב פרידה" (שיצרו אתי אנטה-שגב ורון עומר). הכוונה היא בעצם לסהר, כלומר לצורתו החתוכה של הירח. ירח-חלקי, דמוי בננה וקלשון, שמהותו היא של חסר. ה"הלאל" הזה, במיוחד באינטונציה המתנגנת של קורין, נשמע קרוב, כמעט זהה, לאלאל – שם משפחתה. נקודת המוצא הזו מביאה אותנו לשיר "קשר הירח", שאותו כתב אהוד מנור למופע של אלאל "שפת אימי" שעלה בשנת 1990 ואחריו יצא האלבום שהתבסס עליו. בימים אלה, שבהם […]

לא תמיד פרשת השבוע מִסתנכרנת עם הלך הרוח הקולקטיבי. ולא תמיד יש בה אפוקליפסה של הרס האנושות, מבול מפחיד וחוסר ודאות – אבל גם יונה, קשת ותקווה. ובשבת הזו פרשת השבוע היא נוח – פרשה שכל אלה, ועוד הפתעות (כל שנה מחדש) נוספות מככבות בה. ולכן היא כה מגרה יוצרים – כמו ציירים, משוררים ומוזיקאים – ליצור בהשפעתה. אז הנה 6 שירים-פזמונים של יוצרים ישראליים בהשראת פרשת נוח. תוספת: זהו פוסט מתעדכן. הוא התחיל ב-6 שירים, אבל עם הזמן, ככל […]

בדיוק לפני עשרים שנה חייתי חיים כפולים. תושבת תל אביב בימי ראשון עד חמישי, ובשאר ימי השבוע הייתי, כפי שכיניתי את עצמי חצי בצחוק, "מתנחלת של סוף שבוע" – בגוש קטיף. וכך, בימי שישי, התייצבתי בבית הוריי, ביישוב הקהילתי נווה דקלים שבו עברו עליי נעוריי. הניגוד בין המולת העיר הגדולה לשקט (לפחות במובן הדתי) של האזור הכפרי ההוא היה חלק משמעותי מהזהות שלי. ויום אחד – בדיוק לפני עשרים שנה – הגעתי לשם בפעם האחרונה כדי להיפרד. סובבתי בין חדרי […]

ילד מתעדכן: "נתתי לה חיי" – הסדרה של יואב קוטנר על להקת "כוורת" יואב קוטנר יצר סדרה על להקת "כוורת", שמספרת סיפור אהבה – אוניברסלי, ישראלי ומאוד אישי   כבר בדקות הראשונות של הפרק הראשון בסדרה "נתתי לה חיי" על להקת כוורת מתברר  שהז'אנר שהיא משתייכת אליו איננו רק תיעודי אלא גם "סיפור אהבה". יואב קוטנר יצר סדרה (ב"כאן" תאגיד השידור הישראלי) שעוסקת באהבה – בין איש ללהקה שלו, ובינו לבין המוזיקה. בעצם, היה צריך לקרוא לו יאהב קוטנר. "איך […]