מגיע למוזיקה הישראלית להיות הגיבורה הראשית. להתבטא לא רק כפסקול של סדרה, אלא לככב בתור הנושא של הסדרה. לא לשרת עניין אחר, גדול ממנה, אלא להיות העניין עצמו. וזו המהות של הסדרה "בית, פזמון". כמו בסדרה המצוינת "עוד סיפור אחד ודי" (גם היא שודרה ביס), הסיפור מסופר באמצעות מונולוגים, נקודת מוצא שעלולה להוות חולשה מבחינה ויזואלית. הפיצוי הוא חומרים ארכיוניים, חלקם נדירים, ובעיקר – וזה בגדר תגלית – מיטב זמרי ארצנו כאמני התנסחות שמפגינים הופעה ורבלית לא פחות מוצלחת מזו […]

תל אביב פתאום נראתה קצת ירושלמית. היכל התרבות ערבב אמש (יום שני) גברים ונשים גלויי ראש עם מכוסי שיער בכל מיני גילאים וצבעים, שהקונצרט שלהם הורכב מתפילות. על הבמה נפרשה התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, בניצוח שמואל אלבז ובהרכב של 40 נגנים מצוינים, שכלל, כמו שאבחן ג'קי לוי מנחה הערב, "מעורב ישראלי – כאלה שמנגנים עם תווים, ואלה שמסתדרים בלעדיהם ונגינתם נעזרת במסורת". מסורת היתה מילת הקוד, שהפעילה את המנגנים, השרים והקהל. העיתוי: סמוך לראש השנה ולימים הנוראים, תקופה מרוצפת בתפילות, […]

ה' אוז לעמו יתן מרתק עד כמה להיט ראשון מאלבום ראשון, משתלב באופן מושלם עם אלבום חדש, שנוצר אחרי עשרים שנות יצירה. קובי אוז ולהקתו "טיפקס" פרצו למוזיקה הישראלית עם "הרבי ג'ו כפרה" – שיר מחאה חריף שהומתק במנגינה מרקידה. כעשרה אלבומים אחר כך, חוזר ג'ו כפרה באלבום "מזמורי נבוכים" – הקולקציה החדשה של אוז בבוטיק המוזיקה היהודית האופנתית. לצד האגפים המחדשים שירים עתיקים (כמו אהוד בנאי באלבומו האחרון) ואלה שמעניקים לחנים חדשים לפיוטים (מאיר בנאי, ברי סחרוף ורע מוכיח, […]

אני לא ממש בעניין של חתולים. יש לי נסיבות מקלות. כשהייתי בת חמש החתול שלי נטש אותי. לא ארחיב על כך, טרם התאוששתי. אמש הייתי בהופעה של קובי אוז. תוך כדי כתיבת הביקורת, נאלצתי להשמיט ממנה כמה קטעים. אגב, ממש לא ברור לי למה צריכה להיות מגבלת מילים בכתיבה באינטרנט. הרי יש מקום בשפע. אבל טוענים שהקוראים יאבדו סבלנות, והכותבים יאבדו אותם בהתאם. בכל אופן, בין הגיבורים החדשים של אוז במופע החדש שלו, מככבות בקטעי הקישור גם שתי חתולותיו, כלנית […]