שלמה ארצי

4 באוקטובר 2022

קול הסיפור: פסקול השירים של הספר "שעת אפס"

יום כיפור נקרא גם יום הדין. רבים חווים בו את אימת המוות – מגזר הדין השמיימי שעלול להיות קטלני. מעשים רעים, חטאים, עוונות ואשמה נשקלים במאזני הלב לצד חסדים, חמלה, חברות טובה ואהבה. פנקסי הנפש נשלפים וחשבון הנפש מתחיל. ולפעמים משתררת גם אדישות גדולה, לצד הדחקה, הכחשה או חוסר חיבור. ושקט. שקט שאין כמוהו. חיצוני ולפעמים גם פנימי. ובשקט הזה, נכנסות המשאלות והתקוות – הגדולות, הקטנות והעקרוניות. והמשותף להן הוא תאוות החיים. או היפוכה – האובדן והאובדנות, החידלון, הפחד. פחד […]
13 בדצמבר 2019

יגאל בשן, מופע שנה למותו, דצמבר 2019

עכשיו התור לגעגוע נוסטלגיה, בניגוד להווה, היא מוקצנת. הגעגוע מגביר את הכאב, אבל גם מחדד את הצחוק. מופע מחווה נוסטלגי ליוצר אהוב שאיננו, מציף עוד יותר את הרגשות הטעונים, והמפתח להצלחתו הוא יכולתו להתאים את טיב הנוסטלגיה לאישיות שלכבודה מתכנסים. יגאל בשן היה יוצר מורכב ומגוון, והגיוון באישיותו ובקריירה שלו היה המנוע של מופע המחווה "אלף מנגינות קטנות" במלאת שנה למותו (היכל התרבות ת"א 3.12). את הציפור הקטנה מהלב הזניק משה פרץ, ראשון הזמרים בהופעה, שהעמיק את הצדדים העולצים בשיר […]
20 באוקטובר 2018

"בית, פזמון" סדרה על המוזיקה הישראלית, אוקטובר 2018

מגיע למוזיקה הישראלית להיות הגיבורה הראשית. להתבטא לא רק כפסקול של סדרה, אלא לככב בתור הנושא של הסדרה. לא לשרת עניין אחר, גדול ממנה, אלא להיות העניין עצמו. וזו המהות של הסדרה "בית, פזמון". כמו בסדרה המצוינת "עוד סיפור אחד ודי" (גם היא שודרה ביס), הסיפור מסופר באמצעות מונולוגים, נקודת מוצא שעלולה להוות חולשה מבחינה ויזואלית. הפיצוי הוא חומרים ארכיוניים, חלקם נדירים, ובעיקר – וזה בגדר תגלית – מיטב זמרי ארצנו כאמני התנסחות שמפגינים הופעה ורבלית לא פחות מוצלחת מזו […]
19 באפריל 2018

70 שנה למדינה: היחס שלנו אליה בראי המוזיקה הישראלית

זעקי ארץ אהובה בשנת 1986, אריק איינשטיין (קרוב לוודאי הזוכה בתחרות היוצר האהוב ביותר בישראל, אילו נערכה) כתב את המילים "הו ארצי מולדתי, את הולכת פייפן. זה היה בשיר "יושב מול הנייר", באלבום "אוהב להיות בבית" – מהאלבומים האישיים ביותר של איינשטיין. אוהב וכואב, הוא חש תסכול מהקושי שלו להביע את ביקורתו: "היה לנו חלום, ועכשיו הוא איננו. אני כל-כך עצוב, בא לי לבכות".   שנות ה-70: שלום לך ארץ נהדרת, שדם בנחליה כמים נוזל אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ההתחלה […]
28 בדצמבר 2017

סיכום 2017 במוזיקה הישראלית

מאיר בנאי 2017 נפתחה במהלומת כאב וחוסר אמון. מאיר בנאי היה יוצר אהוב שצניעותו ומופנמותו לא טשטשו את חשיבותו. קולו, בצבע שכמוהו אין, נארג בשירים מהזן הנשאר, שמהם בצבצה נפשו האורבנית-כפרית ("יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם", כפי שניסח זאת בשיר "וביניהם"). בציבור הישראלי התחושות לנוכח מותו נעות עדיין בין השתוממות וקושי להפנים את היעלמותו הפיזית לבין געגועים וכמיהה. להבדיל מחסרונו הפרטי, בזמר הישראלי מאיר בנאי הוא בן אלמוות. שיריו ממשיכים לפעפע, להשפיע ולהיטמע במעמקי המארג של המוזיקה […]
14 באפריל 2016

שלמה ארצי, אלבום קצפת, אפריל 2016

ארבע שנים אחרי אלבומו "אושר אקספרס", מתוודה שלמה ארצי בשיר הפותח את אלבומו, "קצפת": "כמעט נהייתי בוב דילן, סוג גימל, קצת להקה. כמעט שרתי ברומנית, במזרחית ובצעקה". וכך, כמו ההנחתה שאחרי ההרמה, נשאלת השאלה: למה "כמעט"? הרי מודעות עצמית ואפילו הומור עצמי כבר יש לארצי, והוא גם שר בהתכוונות טרייה את כל 14 השירים. בן זוגו של ה"כמעט" באלבום הוא ה"אולי", שמטבעו, גם הוא מסרב להתחייב, ומנקודת המוצא הזו מצביע על דבר והיפוכו: "אולי אנחנו מלכים, אולי עבדים… כך נשארתי אולי […]
11 בינואר 2010

גרי אקשטיין – מופע מחווה ב-24.10.09, האנגר 11 ת"א

  חצות וחצי אמש (מוצ"ש) בנמל ת"א. רגע לפני שלהקת "תמוז" (מינוס שלום חנוך, פלוס משה לוי) ביצעו את "אני הולך לבית שאן", יהודה עדר מהלהקה פנה לגרי אקשטיין: "גרי, תגיד לי אם אני מנגן טוב את התפקיד שלך". מאקשטיין, אוטוריטת רוק ישראלית בכלל, וקוסם אצבעות בפרט, נבצר לנגן בעצמו את קטעי הגיטרה המפורסמים שלו. אירוע מוחי שעבר היה הסיבה למופע מחווה בן ארבע שעות בהאנגר 11, שהכנסותיו קודש לשיקומו. אקשטיין, כתשובה מעשית לבקשתו של עדר, עלה במפתיע על הבמה. […]
7 בדצמבר 2007

אתמול חלפו הציפורים – לזכר משה בן שאול שנפטר אתמול

משה בן שאול היה המנחה שלי בסדנה לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. הייתי הכי צעירה שם, בת 18 וחצי. במהלך הסדנה הוא היה מעיר לכולם הערות, טובות ורעות, על הכתיבה שלהם. ולי לא היה מעיר דבר. סימן "בסדר" על התרגילים שהגשתי.  חגגנו את סוף הסמסטר בביתה של אחת המשתתפות. משה בן שאול סיכם לכל אחד מהמשתתפים את דעתו עליו ככותב. ואז הגיע אלי. "את", הוא אמר, "תמשיכי"."ו…"? שאלתי."וזהו"."זהו"? חשתי את התנודות הממוטטות של סכר הביישנות, שהחזיק איכשהו את העלבון המצטבר בחודשים האחרונים. אז זהו. הוא […]
23 בנובמבר 2007

כנראה

כנערה אימצתי את השיר "הרדופים" של שלמה ארצי. שרתי אותו לעצמי בלופ שנמשך עד סוף התיכון, נפעמת ונכלמת מהארוטיקה המפוזרת בתיאורי הנוף – "תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם"… מנתן יונתן לקחתי איתי לדרכי המוגבלת שתי שורות. "ובעמום הוא מחפש את הצלול" ("נאסף תשרי") ואת ה"כנראה" מה"הרדופים". "לא עופות מרום אנחנו ואל גובה השמיים גם אתם, גם אנוכי לא נגיע כנראה". אין סיכוי שנגיע לגבהים האלה. מה פתאום. אנחנו בני אדם. אבל אולי בכל זאת? כנראה. איזו מילה יפה ואוצרת […]
8 באוקטובר 2007

שלמה ארצי, "שפויים"

  היריב של שלמה ארצי מתייצב בכל פעם שהוא מוציא אלבום. לשניהם שם זהה ואותה טביעת אצבעות, אבל גילם שונה. מדובר במתחרה אכזר. כלי נשקו: טריותו ובעיקר כישרונו שהנסיק אותו לגבהים קשים להשגה, ששיאם "דרכים", "חצות" ו"חום יולי אוגוסט". אבל ארצי "הנוכחי" משיב מלחמה נחושה. כלי נשקו: ניסיון, מקצוענות משוכללת, התעדכנות באמצעות מוזיקאים צעירים (לפחות בגילם), כנות טקסטואלית והצגת כשרונות חדשים. במקרה של "שפויים", האלבום הנוכחי, מדובר בציור.   העיניים אוהבות את "שפויים", שמפנק אותן בצבעוניות ויזואלית על העטיפה ובחוברת. ציורים […]