אלי רוזן

1 ביוני 2009

אלי רוזן, "כל המקומות האלה"

  חברות התקליטים הגדולות חושבות כנראה שאנחנו קיבה ענקית ולא מפותחת. צריך להזינה ממושכות, אבל רק בחומרים קלים לעיכול. בעיקר מתוקים ומפנקים. טעמים אחרים כמו חריף, מר ומלוח – רק באופן מתון. מותר ורצוי לרגש, אבל בלי לזעזע ולהכביד בטעמים חדשים. צריך לספק את המוכר והמורגל, גם אם השמות שלו משתנים. מזל שבשנים האחרונות נוצרת  אלטרנטיבה, שצוברת לאיטה ממשות משמעותית מול החברות הגדולות. מדובר בלייבלים קטנים שמחתימים בסלקטיביות מוזיקאים איכותיים. הם אומנם שואפים להיות רווחיים, אבל השיקולים שלהם אינם בהכרח […]