שיר בשם "המכתב" מהאלבום החדש והיפה של נועה שמר, "שורה של צעדים", הזכיר לי את הפורמט הזה. זוכרים? היה  – ואולי עדיין ישנו – דף משורטט מילים, בתוך מעטפה, בתיבת הדואר, עם בול. ועם ציפייה. סבלנות הייתה פעם המהות.  במכתבי הנייר נדרש לחכות פרק זמן לא משוער מהשליחה ועד ההתקבלות, ואחריה – עד שתגיע תשובה. אם תגיע. הציפייה הייתה חממה נהדרת להנבטת יצירה – רומנים של מכתבים, ושירים. אז בואו נצלול לשירי מכתבים. שולחת במעטפת המסך שירים-מכתבים, וחותמת אותם בתקווה […]

פתאום נחרדתי לגלות שאני מאחרת לירושלים. התמלאתי זיעה כשדמיינתי את מיכל דוקרסקי הנהדרת משדרת בבוז מתבקש: "טוב, היתה צריכה להיות כאן תימורה, אבל היא מאחרת, לא בטוח שתגיע בכלל, עיזבו, לא חשוב. בואו נשמע מוזיקה שתשכיח את התל-אביבים האלה, שבשבילם ירושלים היא חו"ל ושהם לא מוצאים כרגע את הדרכון שלהם" – או משהו כזה. הכל בגלל שהתעקשתי להילחם במערכת הטכנית של אתר "רשימות", שמשום מה סירבה לקלוט את העדכון הבא: יום האישה נחגג ברשת ג' בשידורים מיוחדים. לאורך כל היום […]

כשרצף ההשמעות הרצופות של "הודעות" של יהלי סובול עם מלני פרס עובר כבר את העשרים, ועדיין לא שבעתי, אני מפסיקה – רק כדי לשמוע את השיר בראשי, ואחר כך בקולי, שאני מנסה לשווא לפצל לשניים. "יש מין הלך רוח על סף חלום כשהדם כמו חול בתוך שעון כשהאור חיוור בחלון היום מתחיל לוותר"   אני אוהבת דואטים. בפרט כשאפשר לנגוס בהם בשני טעמים שמשתלבים: מתוק ומרור, מצמית ומצחיק, בוהה ומבעבע. יש המון (אפילו) בעברית. הנה כמה מתבקשים: "שוב" ("חזרת פתאום, […]