חרוזיו של חנוך לוין, שנודע בעיקר כמחזאי, תמיד גירו את טובי המלחינים והזמרים הישראליים. הם מוקפדים וקצביים – ובשירים שעליהם הונחו יש ציוריות, ביקורתיות, ישירות וסרקזם לצד חמלה ויופי שמציץ מחרכי הכיעור והבוטות. התוצאה היא קלאסיקות שממשיכות להיווצר ולהתעדכן, כולל אלבומים שלמים המבוססים עליהם (בנוסף לאלבומי המחזות "את ואני והמלחמה הבאה" ו"מלכת אמבטיה"), עם מנגינות חדשות. רשימה חלקית של אלבומים המוקדשים לשיריו: אבי טולדנו שר חנוך לוין (1990), דודי לוי – פרויקט חנוך לוין (2000), חיי המתים – עמית פוזננסקי […]

כל כך הרבה לא נכנס לביקורת ההופעה ההיא, שפורסמה השבוע ב-ynet. נראה לי קצת מגוחך לתעד את ה-"לאאאא! בבקשה אל תלכו"! שזעקתי בשקט כשלהקת "אחרית הימים" עמדה לעזוב את הבמה. עברו כמה ימים, ועדיין אני מתקשה לשמוע מוזיקה. כל שיר מחוויר כרגע ליד הקולות שנשארו בי מההופעה. מתסכל אותי שעם כל המוזיקה המצוינת שנוצרת כאן (הפסקה לצורך טמינת הראש בגומת חול נטולת גלגל"צ) – ה"מבוגרים" עדיין מנצחים את ה"צעירים", למרות הייתרונות המוכחים של הנעורים. לא כל המבוגרים, אבל יוצרים כמו […]