זמר שכזה לפעמים שיר מוכרח לערער. לפרוץ את העולם המאורגן, לפוצץ אותו בספקות ולהיכנס דרך הסדק כדי לשתול בו ודאות חדשה. לפעמים שיר רוצה להרהר. לשבת בשקט בתוך אדם, לחלום, לשחזר, לזכור ולייחל. ולפעמים, כמו אצל נורית הירש, שיר שואף להעניק ביטחון, להרגיע ולאשר. לבטל את האיום, לחזק את הקיום, להתממש ברצינות המשמעותית, אבל גם בעליזות השטותית. בחינניות ובאלגנטיות. ב-44 השירים שבאלבום "המיטב" שלה, הירש מנשימה את המילים הכתובות עד שהן מתנועעות והולכות. וככה השירים פוגשים אנשים ומתמקמים בתוכם כאילו […]