סוף שנות ה-80 ושנות ה-90. ברחובות תל אביב בוער אדם צעיר באש אשר להבותיה הן מערבולת של יצירה ותהילה. לאיש הזה קוראים שולי רנד, והוא בשיאו המקצועי כשחקן תיאטרון וקולנוע נערץ. עוברות השנים, מחליפות צעירוּת בבגרות, אך האש לא כלתה, רק החליפה צורות. הראש כבר לא גלוי, זקן מאסיבי גדל, ומלבין, אבל התשוקה והמשחק ממשיכים לרתוח, גם כשהמיקומים על רצף האמונה משתנים, ואליהם נוספת המוזיקה. מוזיאון ת"א, יום שני השבוע (3.2.20). ההופעה "תשליך" של רנד היא שילוב של משחק תיאטרלי […]

הקלאסית התרבותית: חוה אלברשטיין / "סיפור חיים" אלבום האוסף הכפול, "סיפור חיים – אנתולוגיה של שירי משוררים", מענג בכמה היבטים. קודם כול, בזכות הקלאסיקות שתמיד נעים לשמוע בקול ה"אלברשטייני" – שירים כמו: "עוד חוזר הניגון", "את תלכי בשדה" ו"בגלל הלילה". אבל חשובה יותר היא הבמה שאלברשטיין מעניקה לשירים פחות ידועים, שמשום מה נשמטו מהרפרטואר התודעתי – רבים מהם מ"יונת האהבה", אלבומה הלא ממש מוכר משנת 1996. מדובר בשירים פוליטיים נוקבים כמו "ארצי ארצי" (מילים: יהודה קרני, לחן: אלברשטיין) ו"הציפורים אינן […]

  "בואו נִפתח את זה", אמר צביקה הדר. "כמה מכם חשבו 'לא עבר' או 'זה היה ליד"? יש להדר אומץ. אתמול (חמישי, 12.11.09), בפסטיבל "הפסנתר מארח" בסוזן דלל, הוא הגיח מפס הייצור של "כוכב נולד", מהצד של "הייצרן", היישר אל זירת הביקורת ומקלדותיה השלופות, מהצד של "המוצר"; הצהיר שגם הוא שר – בעצמו, שירים שכתב; והשמיע אותם, מלווה עצמו בפסנתר, בפני קהל במופע-טרום-אלבום. כמי ששותף לשיפוטיות הניתכת על כל שיר וזַמר ב"כוכב", אפשר היה לצפות שהדר יגיש שירים מושלמים ויבצע […]

פתאום נחרדתי לגלות שאני מאחרת לירושלים. התמלאתי זיעה כשדמיינתי את מיכל דוקרסקי הנהדרת משדרת בבוז מתבקש: "טוב, היתה צריכה להיות כאן תימורה, אבל היא מאחרת, לא בטוח שתגיע בכלל, עיזבו, לא חשוב. בואו נשמע מוזיקה שתשכיח את התל-אביבים האלה, שבשבילם ירושלים היא חו"ל ושהם לא מוצאים כרגע את הדרכון שלהם" – או משהו כזה. הכל בגלל שהתעקשתי להילחם במערכת הטכנית של אתר "רשימות", שמשום מה סירבה לקלוט את העדכון הבא: יום האישה נחגג ברשת ג' בשידורים מיוחדים. לאורך כל היום […]