לכבוד יום ירושלים, אני מפרסמת פוסט חדש משנת 2008, שרעננתי אותו בשיר נוסף. * כשגרתי בה לא הבנתי אותה. לא ידעתי אז שערים, במיוחד ערים עם הרים, הם כמו שירים – לא צריכים להבין, מספיק להרגיש. אבל התחלתי להרגיש אותה רק כשנפרדתי ממנה. ומאז היא נוקמת בי ומתייחסת אלי כמו אל תיירת. מצד אחד מסבירת פנים אך מיסתורית, מצד שני מתנכרת. אני בתגובה מתייחסת אליה כמו אל אהבה נכזבת, אם כי כל שנה באוגוסט שוקלת ברצינות להתאחד איתה. אבל עכשיו […]

"טל על פרחי הזמן" של טל סונדק ויצחק קלפטר ו"בוקר טוב" של חבורת "מגש הקצב" – שני שירים אופטימיים אבל לא קיטשיים, שכדאי שיהיו תמיד בהישג יד, אוזן ולב   טל על עשבי הזמן יצחק קלפטר ממשיך לבזוק את הקסם שלו על לחניו, ככה שהמנגינה של "טל על פרחי הזמן" יפהפייה. מאיר גולדברג כתב מילים של אור ואופטימיות, וטל סונדק מקפיץ אותן בדילוגי שמחת קולו. קלפטר לא מחמיץ הזדמנות לסולו גיטרה, וגם מדרבן את השיר בקריאות עידוד אפקטיביות. בשיר אחד, […]

"מגדלור" (מילים: דן אלמגור, לחן: משה וילנסקי) הוא לכאורה שיר איום ונורא לתקופתנו. שיר שמנציח את כל הסטריאוטיפים הנשיים של פעם. כמו בשיר "זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן, שוב ניצבת כאן אישה שאוהבת גבר עד כדי מחיקה עצמית טוטאלית. הפעם היא כבר צועדת צעד נוסף היישר אל תהום ההתמסרות, ששיאה – הקרבת חייה עבור הגבר הנוטש. הנה תזכורת: הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור אך תמיד כשחזר עם ליל מן החוף היה מבחין בתוך השחור אור פלאי קורץ לו […]

ימית "רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד", רחל המשוררת היֹה הייתה עיר פלאות – ונגוזה. היֹה היה גן עדן – והתפוגג. לעיר קראו ימית, והיא מתה. נקברה בחולות המדבר – ואיש אינו פוקד את שרידי הריסותיה. השבוע, לפני 40 שנה (הצטברות זמן מבהילה בכובדה) ימית הוחזרה למצרים תמורת השלום. התשלום כבד, ובכל זאת ראוי – ואת התובנה הכואבת הזו מותר לי לכתוב כי אני  בין משלמיו. כשהייתי ילדה, גרתי בימית – בבית 179. מס' טלפון: 057-87550 (התקשרתי כרגע רק […]

מה עבר על לאה גולדברג כשכתבה את השיר "חמסין של ניסן"? לעולם לא נדע, אבל התוצאה מרהיבה, צבעונית, מיסתורית – ופסיכית לגמרי. במובן הנפלא-יצירתית, כמובן   אָכֵן אֵדַע, זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים צִיּוּן וָאוֹת אֲשֵׁר מִטּוֹב עַד רָע. וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רַיחַ שֶׁל יַסְמִין , וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם, וְרַק לָעֶרֶב צֶבָע שֶׁל תַּפּוּז, וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת. אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי , אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאֹמִי, אֵיךְ אַאֲמִין […]

ושוב צעדתי בדרך שאני מכירה אפילו בעיניים עצומות. גרגירים זהובים של חול הסתפחו לרגליי היחפות. אני אוהבת את התחושה. היא מזכירה לי ים. מיששתי את החפץ שבכיסי. גם הוא משם. יש בו כוח של שמחה ודמעות – והיום אמסור לה אותו סוף-סוף, מתנת תודה. שעות אחר הצהריים הן הזמן שבו אנשים מגיחים מהאוהלים שלהם, מחפשים זה את זה, לפני שיחשיך ושוב יתכנסו אל משפחתם. נשים מפטפטות עם השכנות שלהן. הגברים מתאספים, תמיד מתווכחים. זה נשמע כאילו שהם כועסים, אבל אני […]

לקוראים החדשים, והישנים, וגם לעצמי – הזדמנות להכיר או להיזכר בפוסטים (קצרים! כי אין כוח הפעם להתפלספות) ואהובים מפעם. אז… מה אימצתי מנתן יונתן? מה המסרים האמיתיים בקלישאות? ואיך היה לי בלונדון – בתקופה הזו, אבל בשנה מאוד אחרת?   פותחת ב"הרדופים", ועם מילה אחת קטנה של נתן יונתן – צנועה אך משמעותית. כנראה עוברת ל"זה לא" – ואם נשמעת כאן נימה סמויה של כעס, אז בעצם היא דווקא גלויה. ואולי זה פחות כעס ויותר אכפתיות – כלפי המשמעות.   […]

א. "הכי קשה זה לסלוח לחלומות שלך", אמר יוסי בבליקי בהופעת ההשקה של אלבומו החדש, "חלומות חלק א'", השבוע (23.3.22) במועדון שבלול בתל אביב. החלומות במציאות של האלבום הנפלא הזה מתרחשים בשינה, בהקיץ וביקיצה. ובמילה יקיצה – כך גיליתי תחת השפעת ההופעה והאלבום – מתחבאת עוד מילה: קץ. הקץ למה? והאם קץ הוא סופי יותר מסוף? ב. כשלהקת פונץ' שבבליקי הקים השמיעה את שיריה הראשונים בשנות ה-90 כחלק מתור הזהב של הרוק הישראלי האיכותי, אני בצלילות נעוריי הוקסמתי והזדעזעתי מהם […]

  מעניינות, מגוונות, חזקות, יצירתיות – הנה שש יוצרות עם שירים חדשים, במיוחד ליום האישה. מוזמנות ומוזמנים להוסיף בתגובות שירים מצוינים – חדשים וישנים – ששרות נשים. אולי ניצור כאן ביחד מאגר יפה.    הדסה עזריה / גאולה (מילים, לחן ושירה: הדסה עזריה)   תיאטרלית, דרמית, קרקסית, קברטית – הדסה מתריסה ומנערת: יאללה, קומי, התנערי מעפר! צינית, צוחקת צחוק מרושע אך גם חומל כלפי הרצון הנואש, אם כי פאסיבי (ועל זה הביקורת שלה) לגאולה. הרי היא ממש לא תגיע מעצמה […]

אז מה נסגר עם דור ה-Z הזה? שלושה אלבומים מומלצים של יוצרים צעירים יצאו לאחרונה. כל אחד מהם אינדיווידואלי בדרכו, אך שלושתם גם מייצגים איזשהו קול של דור. סקירה פרטנית + תובנות משותפות   עמנואל והכיסופים / "דיסקוטק השכינה" "אני המשיח מחולל הנסים, אני המשיח – מי רוצה כרטיסים"?, כך מכריז עמנואל יצחק לוי בשיר הפותח את אלבום הבכורה שלו "דיסקוטק השכינה". ובמשפט אחד נחשפת תמצית האלבום: מגלומניה, פרובוקציה, מחאה והומור. "דיסקוטק השכינה" (שם שמתכתב עם ההצעה של ישעיהו לייבוביץ' […]

א. לפעמים, הכל פשוט, אפילו הגדוּלה. הקולנוענית ענת גורן יצרה דוקו בן שלושה פרקים בשם "שלום", על שלום חנוך (שודר ב"יס") – וכשהסתיימו פרקיו – וצפיתי ברצף בשלושתם – השתררה אצלי דממה. הנפש שהתפצלה עם המילים, הצלילים והמראות, נאספה מחדש לקול התהייה: אז מה זה היה? ואיזה אדם התגלה? ומה התחדש? ב. והתברר ששום תעלומה לא התבררה, אולי כי אין שום תעלומה. ג. יש איש אחד – יוצר גדול – שחי את חייו הפרטיים עם משפחתו, חבריו והצוות המקצועי שלו […]

כשאיה כורם ואדם בן אמיתי כותבים שיר חדש ומראים אחד לשני, לאיזו תגובה הם מצפים? לביקורת כנה ממוזיקאי/ת או לתמיכה מעצימה של בן זוג? ילדים זה טוב או רע ליצירה? ואיך ייראה עולם בלי מוזיקה? שיחה ביתית עם איה כורם ואדם בן אמיתי, שתפסו טרמפ על הראיון הזה גם כדי לדבר (ולצחוק) עם עצמם    דמיינתי ראיון ביתי. שיחה עם איה כורם ואדם בן אמיתי היישר מתוך הבית שלהם. קיוויתי לראות מקרוב את המקום שממנו בוקעים אצלם השירים, מתערבבים עם […]

שיר בשם "המכתב" מהאלבום החדש והיפה של נועה שמר, "שורה של צעדים", הזכיר לי את הפורמט הזה. זוכרים? היה  – ואולי עדיין ישנו – דף משורטט מילים, בתוך מעטפה, בתיבת הדואר, עם בול. ועם ציפייה. סבלנות הייתה פעם המהות.  במכתבי הנייר נדרש לחכות פרק זמן לא משוער מהשליחה ועד ההתקבלות, ואחריה – עד שתגיע תשובה. אם תגיע. הציפייה הייתה חממה נהדרת להנבטת יצירה – רומנים של מכתבים, ושירים. אז בואו נצלול לשירי מכתבים. שולחת במעטפת המסך שירים-מכתבים, וחותמת אותם בתקווה […]