היופי מזנק כבר מהשיר הפותח, "אור בצל". אביתר בנאי, באלבומו השישי, "לשונות של אש", לא משתהה. מנפשו לנפש המאזין, קולו הענוג מוטח, ומיד מתפשט ומכסה את כל המשטחים: לחנים, מילים, כאב – אין חציצה בין נפשו לנפש המאזין. על מה בכלל השיר הזה? לא ברור. אבל העמימות היא חלק מהעניין, שהלוא ההוראות בשיר הן: "לא לנסות להבין". קולו המזוהה עדיין גבוה, זך ועדין עד כדי נדיפוּת, אבל לעיתים גם נשמע פחות פגיע מבעבר. משהו בו התעצם, אולי תוצאת השנים שעברו. […]