שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר   לְכָל אֵלֶּה שֶׁמִּתַּתָּם לֹא הָיְתָה בְּעִתָּהּ לְכָל אֵלֶּה שֶׁמִּטָּתָם הָיְתָה אֲלֻנְקַת בְּעָתָה   לְכָל אֵלֶּה שֶׁתְּפִלָּתָם לֹא נֶעֶנְתָה, וְכָלְתָה לְכָל אֵלֶּה שֶׁתִּקְוָתָם נִשְׁמְטָה בְּסִבְכֵי מַלְכּוֹדְתָם   לְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁמָתָם זוֹהֶרֶת בְּאוֹר תִּפְאַרְתָּם לְכָל אֵלֶּה, מֵעַתָּה: אֲנַחְנוּ עוֹרוֹת צְרִיבָתָם.

"בתוך שכונה קטנה, מוצלת, בית קט עם גג אדום. כל שנבקש לו יהי. זה סוף הקיץ, סוף הדרך, תן להם לשוב הלום. כל שנבקש לו יהי".   המילים שלי נכתבות בתקופה שבה מלאו עשרים שנה למותה של המשוררת-מוזיקאית נעמי שמר. אתם, שקוראים את המילים האלה בשנה הנוראית שבה נכתבו, הרשו לי לפנות לרגע לאלה שקוראים את השורות האלה בעתיד – הקרוב והרחוק, כולל אתם עצמכם בימים שבוא יבואו. שלום, אנשים ונשים מהעתיד שלי. כשאני ושאר המשתייכים לקיץ 2024 נחשפים למילים […]

עשר ומשהו בבוקר. יום שישי. זירת ההתרחשות: הסלון של אפרת לוי, פסנתרנית, רמת אביב, תל אביב. האירוע: חזרות להופעת בכורה לא שגרתית שתתקיים מחרתיים – יום ראשון א' בתמוז, 7.7.24. פרטים בהמשך כי כרגע אני מרותקת מדואט שמתרחש כרגע מול אוזניי. הפסנתר של אפרת עם הקלרינט של טלי הירשפלד, שגם היא פה. הן חברות ילדות, והמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהקשר שלהן, וזה מורגש כי גם כלי הנגינה שלהן מחייכים זה אל זה. גם נעה ביזנסקי כאן, כמובן. היא הזמרת […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק חמישי, אפילוג: המדריך לריפוי אישי ולאומי מאת אריק איינשטיין   היום השיר שלי עצוב, כך נפתח השיר שזהו שמו, וכך נותרת פתוחה התקופה שבה אני כותבת את המילים האלו. אתמול – שבת, מלאו שלושה חודשים – רבע שנה – לשבת השחורה שבה פרץ האסון הנוראי ביותר שחווינו כיהודים על אדמת ארץ ישראל. והוא טרם הסתיים. בחרתי לציין את 85 השנים להולדתו של אריק איינשטיין, ואת העשור […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק רביעי: אחכה – מאת זהרה רון   אחכה מילים: עלי מוהר לחן: מיקי גבריאלוב   העיבוד של אריק איינשטיין, עלי מוהר ומיקי גבריאלוב לאחד הסיפורים הכי רומנטיים בתנ"ך, סיפור אהבתם של יעקב ורחל, הוא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מדרשים, פרשנויות ויצירות אומנות, שעסקו בו כחלק מדיאלוג תרבותי רב-שנים עם המקורות המקראיים. הגרסה שלהם מספרת את הסיפור העתיק בסגנון של בלדה רומנטית עם הרבה כאב, […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק שלישי: השיר על התוכי יוסי – יוצרת וכותבת: ורד שדמי "השיר על התוכי יוסי" מילים: אברהם חלפי לחן: מיקי גבריאלוב   קשה היום לצאת לשיטוט במחשבות בלי למצוא את עצמך בשביל שמוליך ל-7 באוקטובר. הכול מתגמד או מחפש הקשר. אני פותחת קשרים, מפרידה ושוב מחברת. השביל עדיין שם. אני קוראת את המילים של השיר והכול מציף, הדמעות מתחילות לטפס למעלה בגרון עד שמגיעות לארובות העיניים […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" חלק שני: "שכשנבוא" – מאת מיקי לוי מילים ולחן: ארגיריס קונדיס, תרגום לעברית: עלי מוהר   למזלי, שמעתי את "שכשנבוא" בגיל שבו השפה עדיין לא מתקבעת: צלילים והברות לא מתחברים באופן אוטומטי, גם לא תווים ומלודיות, שלא לדבר על אידאות תרבותיות – אותן יַבָּשׁוֹת של הנפש שאדם נאלץ למקם עצמו באחת מהן במהלך חייו, עד שהשנים והניסיון מחזירים אותו אל הפירוק הטקטוני שמאפיין את הילדות, את […]

לכבוד 85 שנים להולדתו של אריק איינשטיין – פרויקט מחווה לאלבומו "אוהב להיות בבית" שיר ראשון "לטפטף טיפה" – יוצרת: שרון רודניק השנה: 1986. מצב הרוח: עגום. תיכף תתחיל האינתיפאדה הראשונה וכבר יש גל טרור שמבשר אותה. מבפנים – שסעים. שנאה, קנאות, גזענות, קיצוניות. שלוש שנים קודם לכן נרצח אמיל גרינצווייג בהפגנת שלום עכשיו וכעת הרב כהנא נהיה חבר כנסת ומפיץ שנאה מתנשאת ויהדות לא יהודית. תחושת אסון מסתמנת. בהתחלה אצל הרגישים, בעלי האנטנות, הלוא הם היוצרים. והכי מזוקק מביניהם […]

הזמן: מלחמת לבנון הראשונה. המקומות: קיבוץ סעד וקיבוץ עלומים – בדרום שעדיין לא נקרא עוטף עזה. הזיכרון: ארוחות בוקר בחדר האוכל בשנה הזכורה לטוב שלמדתי שם בבית הספר. ריחות של יום חדש מהולים באוכל קיבוצי טרי חם, ומהרדיו בוקע תמיד שיר אחד חדש שמתנגן שוב ושוב: בוא בשלום. רחל שפירא כתבה, נורית הירש הלחינה, והביצוע העדין-נחוש התחלף בין להקת הכיס ללהקת האחים והאחיות. "ואנחנו צמאים לאות", הם שרו. כל כך צמאים לאות היינו. עד היום. הזמן: סוף נובמבר השנה. המקום: […]

המילים עדיין לא סדורות, אבל להסדיר אותן במציאות הנוכחית זו פריווילגיה. אם היה יוצא האלבום החדש של אביב גדג' "עולם מופלא איפה אתה" לפני השבת השחורה, הייתי מקשיבה לו פעם ועוד פעם ועוד ועוד – לפני שהייתי מרהיבה עוז לכתוב עליו ברבים. ויש לכתוב עליו ברבים. אבל השבת השחורה התרחשה, וההכרזה על האלבום הזה דחופה יותר. ואין את הזמן הדרוש כדי לדייק כל הברה בהתרשמות מהיצירה הזו ומחשיפת רובד אחר רובד. אז המשימה הזו מוטלת עליכם. הנה כמה מילים מהשיר […]

אילו היה חי, היה נתן יונתן מחר (23.9.23) בן מאה. משורר הזמן ונופי ארץ ישראל, האב השכול מהמלחמה, שבימים אלה גם היא נמנית בתאריך עגול – חמישים שנה. שיריו המולחנים תמיד נוכחים, ובמיוחד בחודש תשרי עם "נאסף תשרי" ו"שוב נתחיל מחדש" – את שניהם הלחין צביקה פיק. יש באוויר ריח של התחלה, שנתן יונתן היטיב להפריד מההמולה, ולמהול גם בריח של כיליון, ואת התמהיל הזה הוא הניח בינינו ככורח חיים קוהלתי שכזה, שסופם טמון בראשיתם, עטור בפשטות ובהוד של הטבע […]

גם השנה זכיתי להימנות עם פורום מכובד שנקרא "88 שיודעים" על שם תחנת הרדיו כאן 88 שיזמה אותו, וביניהם עיתונאי תרבות, אנשי רוח ויוצרים. המשימה שקיבלנו, ממש כמו בשנה שעברה, הייתה להרכיב את עשרים השירים הישראלים היפים ביותר של תשפ"ג. משימה אכזרית ומתסכלת, אבל מסיבות טובות – לאחר ניפויים קפדניים עדיין נותרו בידינו מספיק שירים מצוינים שאפשר היה להפיק מהם כמה וכמה רשימות. הקשבתי השנה למאות שירים עבריים, ומתוכם הזדהר כל הזמן שיר גדול אחד. וכשהשנה התחילה להסתכם, ידעתי שהוא […]

עוד שבוע בת 11. מדמיינת דרקונים, ולפעמים היא בעצמה דרקון, רושפת אש. זאת הייתה הופעת הרוק הראשונה שלה. שלה לגמרי. היא גילתה בעצמה את הלהקה, ורק אחר כך גילתה אותה לי. היא חוותה אותם בעצמה, ורק אז – נידבה לי פירורים מתוקים מעוגת הסקרנות הפריכה, עם הטעם החדש שמתהווה, והוא כולו שלה. אני הלכתי בעקבות הפירורים, מחייכת, משתאה מהישות העצמאית, שכבר מתחוללים בה היבהובי ההתנתקות העדינים, הרגעיים. הם בטח יתארכו יותר ויותר, אבל כעת היא עוד כאן, ואני מנשקת כל […]

פתאום יש דריכות על הבמה. משהו מתרחש. יוסי בבליקי בישורת האחרונה של "סוויטת יום העצמאות" ונוצרת תנועה תזזיתית. דמות חדשה מצטרפת. התאורה מתעתעת במתכוון ומכהה את עצמה. מבין הצללים מגיח אביב גדג', מצטרף לבבליקי ואוסף אליו את השיר הבא, "הקומוניסט" – שמתמסר אליו ומקבל ממנו גוונים נוספים של משמעויות. כמעט מגרגר בהנאה, השיר, אלמלא ברוקנרול עסקינן, לא בבידור. אבל פונץ' הלוא ידעה מאז ומעולם לחשוף את הדקירות – את הדוקרים ואת הנדקרים – ובו זמנית, כמו אחות רחמנייה מסורה, היטיבה […]