אחרי ארבעה ימים חזרתי לשדה הקרב, שנותר כפי שהשארתי אותו: כוס מי זכוכית על השולחן, כרית מהמיטה על הספה הסתורה, מזרן יוגה ועליו סימנים נוגעים ללב של רצון טוב, טבלית ריקה של אנטיביוטיקה, מוות בוונציה מפנה גב פתוח על השטיח, מדחום על 39.3 מעלות. בין יום חמישי הפסיכי לשני הנוכחי הפרידה טריטוריה מבהילה בקביעותה הארעית, אבל היום שבתי אל המקום הקבוע, שפתאום דווקא הוא רומז ארעיות. אתמול נראיתי כמו כולם, ורק צמיד משונה שלא הצלחתי להסיר העיד כי אני עדיין […]

אינני מחבבת את עונות המעבר. יש להן שמות יפים – אביב וסתיו, אבל הן פחות נחמדות בעיניי מתדמיתן. אביב מצטייר כנפלא שבעונות. לכאורה שמש קיץ לא שורפת, כי היא מעורבבת בקרירות חורפית. הסתיו הוא לכאורה מלנכוליות נעימה – הקיץ מתעדן לקראת סופו. למעשה, בישראל מדובר בעונות מבולבלות, לא החלטיות, אפילו אלימות ברצונן להוכיח מי שולט – החורף, שטוען: אני עוד כאן! והקיץ, שדוחף אותו: החוצה, עכשיו אני הבוס. והם הודפים זה את זה, מתקיפים בחום ובקור חזקים. לא סדירים. לא […]

מתוך "חדשות טובות", אלבומה החדש   לגלות את עצמי להמציא את עצמי מתחילה מבראשית   קחי עוד נשימה הילדה שבך   כמו חלום ולרגע נדמה גשם של חסד אני באה אליך כמו פעם   איבדתי את הטעם הלב עכשיו שוכח הו אמא מה קרה לי   הדרך הסתבכה לי שעות דיברנו על אהבה ורציתי שתדע איך הייתי קרובה   משהו נסדק והציף את הכל לדבר על אהבה הנפילה הגדולה   מבטך המשכר היית לי עוגן אנחנו חזקים אני כבולה באזיקים […]

  תוכי ירוק מראש העץ נגס בממתקים שלו – פרחים אדומים. כל פרח פירק לעלי כותרת, מצץ וזרק. וכך הם נשרו מגבוה, עלינו ועל האדמה. מרבד ארגמן, רוח קרה אבל אפשרית. זה לא היה חלום. זה קרה אתמול. 

  הרוח היתה תוקפנית אתמול בים של תל אביב על גבול יפו. הבטתי מהסלעים בתצוגת הצבעים של הכחול שדגמנו הגלים ופתאום הבנתי שאני לא מסוגלת לשאת יופי במציאות של כאב, וזה כולל מוזיקה. אבל הפעם היא היתה רק פיסה צרה – כמו עיניה הדועכות של מכשפה, שמאחוריה ולפניה הריקוד המכריע של הפיות הטובות. צבעים כהים – להבליט את החיוך המתמשך ברצף מפליא. דווקא הרוח האכזרית הזאת, הזכרתי לעצמי מאוחר יותר, תעיף אותי הלילה לתיאטרון תמונע.  עוד לא נכנסתי, וכבר חיוך […]

במלאת 40 שנה למותה של לאה גולדברג, וכהקדמה לפוסט אישי עליה, שעדיין לא השלמתי – הנה בינתיים שלושה משיריה. מכל הרבים היקרים לי, בחרתי כאלה שמעט נשכחו. איכשהו, הם גם הולמים את התקופה הנוכחית בחיי. "על גבול האור" – לחן: מיקי גבריאלוב. ביצוע: אריק איינשטיין. "…את חלומם יגידו התמימים, והפיקחים את פתרונם יסתירו"…. חמסין של ניסן – לחן: שייקה פייקוב. ביצוע: אילנית "…כי כל אילן היה מפרש רוטט, ולדממה עיניים של ילדה, ולדמעות ניחוח הלִבלוב"… "דג הזהב" – לחן: יוני […]

  בדרך לאלון אולארצ'יק בפסטיבל הפסנתר – נשברתי. עשינו אחורה פנה. במקום לספוג מוזיקה, ספגתי את הקינוח הכי טעים שאכלתי אי פעם, במסעדה של ניר צוק ביפו. היחצנית שלחה אס אמ אס מתפלא ואני כתבתי לה את האמת – שאני לא מרגישה טוב, ושניפגש כבר מחר. זה יהיה, כלומר היה, לילה מתיש. שלוש הופעות רצופות  בערב אחד, ולכתוב על שלושתן. אני לא מרגישה טוב, אבל מרגישה נפלא. "יש שיר כזה ששלמה ארצי שר עם ריטה. למה בעצם לא משמיעים אותו […]

האהבה הראשונה מילים: עמוס קינן, לחן: שמוליק קראוס, ביצוע "החלונות הגבוהים" האהבות שלי, הראשונות שלי אותן אזכור לעולם. הנשיקות שלי, המתוקות שלי היו יפות מכולן. האהבה הראשונה – לנצח לא נשכחנה. הכוכבים שלי, האהובים שלי אותם אזכור לעולם לילה ויום ולילה… האהבה שלי, העצובה שלי היא נגמרה לעולם והדמעה שלי,החמימה שלי היא יקרה מכולן. האהבה הראשונה – היא נגמרה ואיננה היו ימים שלי, ימים חמים שלי אותם אזכור לעולם לילה ויום ולילה לילה.  פתחי לי את הדלת מילים: עמוס קינן, […]

אני לא ממש בעניין של חתולים. יש לי נסיבות מקלות. כשהייתי בת חמש החתול שלי נטש אותי. לא ארחיב על כך, טרם התאוששתי. אמש הייתי בהופעה של קובי אוז. תוך כדי כתיבת הביקורת, נאלצתי להשמיט ממנה כמה קטעים. אגב, ממש לא ברור לי למה צריכה להיות מגבלת מילים בכתיבה באינטרנט. הרי יש מקום בשפע. אבל טוענים שהקוראים יאבדו סבלנות, והכותבים יאבדו אותם בהתאם. בכל אופן, בין הגיבורים החדשים של אוז במופע החדש שלו, מככבות בקטעי הקישור גם שתי חתולותיו, כלנית […]

  בשבוע שעבר, בדיוק בחג השבועות, מלאו 3 שנים לעבודתי ב-ynet. חשבתי לכתוב כאן לכבוד העניין פוסט של סיכום אישי, אבל ויתרתי. בפוסט האבוד תכננתי לעסוק גם בתופעת הטוקבקים כפי שאני חווה אותה. למעשה, לעיתים נדירות אני סובלת מהם. אולי בגלל שאני משתדלת לא להתלהם בכתיבתי, פונקתי יחסית בטוקבקים מתונים, וגם כאשר הם מתלהמים – אני לא לוקחת אותם ללב. כמה אפשר להתייחס ברצינות לאנשים שמשתפנים להזדהות בשמם?! אבל דווקא לקראת החג האחרון נפגעתי בפעם הראשונה מטוקבק. הוא היה אישי, כוון […]

  – את יודעת, את מוצאת חן בעיניי. – אבל? – אין אבל. – רגע – היא נגעה קלות בעיניים שלו – תן לי לראות מה כתוב. – את גם קוראת בעיניים? – לא. מה פתאום. אתה יודע, אני בטח אהרוס עכשיו את הכל, אבל העיניים מוערכות יותר מדי. אל תהרוג אותי, בבקשה, ואני מקווה שאני לא הורגת עכשיו את הרומנטיקה, אבל אני לא מבינה למה הן נחשבות איבר כל כך יפה. בתכלס יש להן מרקם כזה מגעיל, רירי, והן […]

תודה שרון רז על כך שכתבת את זה [הערה של תימורה מהעתיד, שנים רבות אחרי פרסום הפוסט הזה: במקור היה כאן לינק שכיום אינו פעיל, לפוסט של שרון רז שבו נימק ב-56 סעיפים את סירובו להגיע להופעת לאונרד כהן בארץ].  56 הפרובוקציות הכנות שלך היו כל כך אפקטיביות עד שנכתב לי הפוסט הזה. ממש הרגשתי איך שאתה לוחץ בקלות מעליבה על בלוטות הכעס הפרימיטיבי שלי, מקומם ומעצבן אותי, אבל תוך כדי שאני צוחקת, ומוציא ממני בוז שקוף עטוף בדמעות. אז […]

שתי גיטרות על הבמה. בדרך כלל זה לא היה ככה. בצילומים נראה ישראל גוריון מסוכך עם גיטרתו היחידה עליו ועל בני אמדורסקי. ועכשיו על הבמה נוספה הגיטרה של גבע אלון. התגבור הזה מהדק את השירים, ממריץ אותם. שבע בערב. חנות צומת ספרים בדיזינגוף סנטר מלאה. חצי שעה להופעה. באלנס – והקהל כבר שם בהמוניו, מתהפנט. אני עם אמא שלי. מזל שהגענו מוקדם ויכולנו לתפוס כיסאות. מי שמעז לדבר בשלב הזה, מושתק על ידי הקהל. "לא להפריע להופעה"! "זאת רק החזרה", […]

הנה עוד שעשוע של סיני גז, איש השאלון. הפעם מדובר בפרויקט הלינק הרב שכבתי .  הרעיון: המלצה מתמשכת ואינסופית שאוספת אליה אתרים ובלוגים חביבים ביותר. תקציר הפרק הקודם ותמצית הפרק הנוכחי: סטיבי, מהבלוג המשובח "זה לא בלוג סוגסטיבי" ,  פרגנה לי עד מאוד, ככה שעכשיו תורי  ללנקק הלאה. אז אני שמחה להמליץ על הבלוג  My Life is Killing my Rock’n'Roll של מיטל, המוכרת ברשת כ-diamond dog, שכותבת בנימה מדויקת ומרגשת על השילוב בין מוזיקה לחיים. לפי הכללים של המשחק, כל אחד שמוזמן להצטרף אקטיבית, מתבקש להוסיף מתנה לכולם – מין […]

  נניח שאריק איינשטיין יעתר לכמיהה ההמונית ויעניק לנו הופעה חיה. איך יחליט איזה שירים לשיר, ובאיזה סדר, מתוך כל המאות המתבקשים?  המשימה: הרכבת סט ליסט – רשימת שירים להופעה של כשעתיים (לא יותר. בבקשה לחוס עליו. האיש חוגג יום הולדת שבעים), כולל הדרן. התוצאה צריכה "לשבת טוב" באוזן ובלב מבחינת ההיגיון הפנימי, הגיוון והמינונים הלא מעמיסים בין הסגנונות הרבים והלכי הרוח (ליריות, זעם, הומור, תוגה, נוסטלגיה, ביקורת ועוד). עוד משהו: נכון שבסיום הופעות של יוצר אהוב, לפעמים חשים תסכול – למה […]

  היא לא אהבה את הצליל. התאורה הלא סדירה שבחדר החזרות הקלה על מבטיה לעקוף את מבטיו. הוא בטח גאה במהוקצעות. המנגינות יצאו מלוטשות. היא השתאתה מהמיומנות הטכנית שהאנשים מולה רכשו בחודשים האחרונים. באי נוחות נאלצה לכנותם בינה לבין עצמה במילה האסורה – מושלמים. אבל ככה זה כשמתחוללת הפריה בין מילים למנגינה ונולד ילד. הוא האבא והיא האמא, כי המילים הן שלה. היא יצאה החוצה. הבנות יאהבו אותו. עדיין הן לא יודעות על קיומו – עוד לא הגיעו להופעות שאינן […]

הקירות בכל בית כמעט קרסו מכובד ה"לא". גם בחוץ, על השמיים – יריעות כחולות של לא. תוך כדי נסיעה כל הנופים צועקים: לא לא לא. ולמרות ההכנה היסודית לא החזקתי מעמד כשלא שמעתי את הכן.   "Ah, distinctly I remember it was in the bleak December", כך שרטט אדגר אלן פו את הזמן שבו מתרחשת צמרמורת "העורב". והנה גרסה למיטיבי לכת, כלומר כאלה ששמחים להתעכב על כל מילה ומוכנים להקדיש לשם כך כמעט 10 דקות. הבונוס: הדקלום הופך לשיר עם […]