שני גיא / רומן מוזיקלי בהמשכים מאת תימורה לסינגר   תקציר: השנה היא 2001. גיא – עיתונאי מוזיקה נודע, מקים עם שלומית – עיתונאית מתחילה – את עיתון המוזיקה "פרוטוקול". מדי יום הם משלבים ניגודים, מוחצים קלישאות ומיילדים בהתכוונות תמידית את הגיבורה הראשית שלהם ושל הרומן: המוזיקה. בדרך הם מתעמתים עם זהויות פצועות ועם אהבות לא פתורות בחברת גיבורים ססגוניים מתעשיית המוזיקה. עד שיום אחד הם חוצים את הקווים והופכים ממסקרים מוזיקה – למחולליה      *     פרק 1: […]

פרק 37: כי אליך נפשי תערוג   "שיט שיט שיט שיט שיט", שרה גילי, והבנים מצטרפים אליה. עושים לה קולות תוך כדי הבלאנס. בלאנס של דוסים. שני גיאיים נכנסים לחדר. אחד משועשע, השני תמה. "אני במקום הנכון? התדרדרתם, אה"? הוא מביט בי, ואני אפילו לא מתכווצת. פניו היפות מחפשות בי סדקים. "שיט שיט שיט". "מה, גיא", אני מיתממת כמו אין בכוחי להבין: "מה מטריד אותך"? "ניבולי פה בחסות ההלכה"?   מבטי, כמו סדרן, מכוון את מבטו, מפנה אותו אל גילי. […]

פרק 36: קול באישה ממעמקים   "על מה לעזאזל חשבתם, זאת אומרת… איך זה יכול להיות – להקה דתית עם סולנית אישה, על רקע כל הקול באישה ערווה"? אלישיב פרץ אל חדר החזרות. "מה עובר עליך"? תמהה גילי בנחת. "מה זה קוֹלַקוֹל"? התפלא עידו. "קוֹלַקוֹל"? נדהם אלישיב. "כל הקול", צחקנו, הבנות. "אה", אמר יודה. "שולחן שבת". "עוד פעם הקודים המשפחתיים שלכם"? רגז עידו ואני חייכתי, לא יודעת למה. "האמת שזו באמת הייתה ארוחה משפחתית. מורחבת. קידוש. לא קידוש רגיל. נו, […]

פרק 35: אמא של הנפש   "מה אתה מוצא בגיא"? נואשתי בכעס. כל היום נחשפתי לטלפונים אילמים שהם הטיחו זה בזה. גיא עמד עם גבו אלי ושתק. חיפשתי סימנים חיצוניים למחשבות שלו, אבל גופו קפא, גם כאשר ענה לי: "ומה את מוצאת בו"? "מה מצאתי, אתה מתכוון". "לא, מה את מוצאת בו. מה שהיה טוב בו, בטח נשאר. אם הוא השתנה, זה רק לטובה". "למה אתה כל כך בטוח"? "אני יודע. את רוצה לענות לי? את רוצה לענות לעצמך"?   […]

פרק 34: מעבר לחדר תקציר הפרק הקודם: שלומית לא מבינה מה תפקידה בהתרחשות     מה ההבדל בין אדם עומד, לאדם עומד מחכה? אני רואה את שר ההגרלות, ויודעת שכבר לא אזכה. מים – בשמיים, אז איך אפשר אותם לגמוע? צמאה ויגעה, אז למה הם כל כך גבוה? מה ההבדל בין אדם עומד, לאדם עומד מחכה? אני יושבת על גב הסלע, וברור שלא אכה. מים – בשמיים, אז איך אפשר אותם לגמוע? צמאה ויגעה, אז למה הם כל כך גבוה? […]

פרק 33: מה בדיוק לצעוק   שבעה אנשים בשיחה: גיא, גילי, יודה, אלישיב, גיא השני, עידו ואני. השיחה – שיחה, אך פתאום מתפצלת לשתיים. אני עוקבת אחרי זרם אחד, ואחר כך פונה אל הזרם השני. היכן להשתהות ואחר כך לשהות? ככה זה תמיד. לא מתמקדת באף אחד, כי אולי השני מעניין יותר. אבל אני לא מצליחה באמת לחוות אותו סימולטנית. וכך פספסתי את שתיהן, ובעצם, באף אחת גם לא השתתפתי באופן פעיל. ככה זה אצלי תמיד. "שמעת את האלבום החדש […]

פרק 32: נשפתי עליו תקציר הפרקים הקודמים: פתאום, באמצע החזרות של הלהקה, אלישיב שאל שאלה שכמעט וערערה את כולם.   יום שישי. עם כאב הבטן המחזורי הזה והידיעה שעוד מעט יש לי טרמפ – גיא קיבל מגיא אוטו, וסוף-סוף הוא נוסע להורים שלו – אני  מרשה לעצמי להיות פסיבית, ובמילא לא מסוגלת לדבַר, מלבד לאשפז את עצמי עם איתן ועם השיר "אפילו", עשר פעמים רצופות. אני לא מרגישה דבר מלבד הכמיהה לערות בטפטופים קבועים את המים האלה – אבל בסוף […]

פרק 31: האיש על הבמה   תקציר הפרקים הקודמים: יש בסיסט ללהקה ומתחילים לעבוד על האלבום.   אולי הוא תחליף אולי הוא תחליף של תחליף של תחליף האם גם הייתי תחליף? תִּפקוּד תחליפים.   ולפעמים, נדמה להרף אין המקור ותחליף, ותחליף של תחליף ואני במבט מהחוץ מתהווים בתהייה אל השתקפות.   "אבל אני לא מבין" – אלישיב קטע את הנגינה של גילי, שהבהירה וחידדה את מה שכילתה לשיר. אלישיב השמיע עם הגיטרה שלו צלילים צורמניים ובוטים, הוריד אותה ממנו במיאוס […]

פרק 30: המתדלק   בלילה שלפני החתונה של מאירה ואשר, הלכתי לבד להופעה של עוז. עמוק בתוך השירים, תהיתי איך דווקא במועדון האפלולי הזה אני מרגישה כמו בבית. איך, שאלתי את עצמי, הבית הנוח שלך עכשיו, הוא דווקא בתוך השיר הזה, שבאולפנא היו מכנים אותו שיר זימה? תמיד בחתונות אני משמיעה לעצמי, בראש, דווקא את השיר הזה. גם מחר, הבטחתי לעצמי, אני אשמע אותו בראש. דווקא עם כל הסמים והאלכוהול, שמורגשים היטב בשיר, ושהאנשים שבחתונה לא יכולים אפילו לזהות אותם. […]

פרק 29: מועצת העיניים הדתיות תקציר הפרקים הקודמים: להקת אדר ג' מחפשת בסיסט.   המתופף מכה בתופים בעדינות. בזהירות. וכל הזמן נמצא בקשר עין איתה. מביט בה בשאלה, בדאגה, בריכוז. מתבונן בה בתימהון, במתיקות. "איפה גילי"? שואל אלישיב, ויודה נצמד אליו, לשמוע ממני את התשובה. "לא בטוח שהיא תגיע", אני לוחשת. "אבל היא תנסה". "אוף", רוטן אלישיב, "חשוב נורא שהיא תראה את להט". "למה, בגלל ששתיהן נשים"? שואל או סונט יודה. "שקט!!! תהיו בשקט"! מרעישים סביבנו אנשים. להט מחייכת אל […]

פרק 28: אל יתקמט יומי תקציר הפרקים הקודמים: ללהקת הרוק הדתית כבר יש שם – אדר ג'.   אבל בכל זאת אני אסירת תודה לו, על כך שהרחיב את מנעד התחושות שלי. פעם חשבתי שיש חיבה ויש אהבה ויש חוסר אהבה, ויש שנאה. היום אני כבר יודעת שכל אחד מהרגשות האלה הוא הקוטר של מעגל, שההתרחשויות נמצאות לפעמים בשוליו. שגם פיסת עור בודדה היא מלאה בעצבים, וכל אחד מהם מפיק תחושה שונה. פעם היו בעולם שלי התחלה ואמצע וסוף. אבל […]

פרק 27: אדר ג'   "אבל משעמם לי לשיר ג'יבריש", אמרה גילי, ומיד הצביעה על בטנה כשהיא מביטה בי, כאילו שאוציא משם משהו. "דווקא יש לי", חייכתי. "אבל זה מטופש". "שלומית מת-ב-יי-ש-ת", שר יודה. "שלומית תשיר לנו סו"- "לא"! קבעתי, אבל ביקשתי מגילי שתעשה עם הגיטרה בדיוק מה שהיא עשתה מקודם, ותוך כדי זה דקלמתי: "אולי היא זרה, המוטיבציה / אבל אני אפילו לא אסוציאציה / ובטח שלא אופציה // אך בינתיים מדבר צייה / חוצה מעבר חצייה / בדרך […]

פרק 26: קשר עין תקציר הפרקים הקודמים: שלומית זורמת בשני אפיקי חייה הנוכחיים: עבודה בעיתון וניהול הלהקה החדשה   מאי עומד מולנו, אבל לא רואה אותנו, ולא בגלל שהוא מסונוור. האורות בכלל לא דולקים על הבמה. היא ניזונה רק מאור החשמל שמכסה את כל החדר הקטן, שבו עומדים שורות-שורות של כיסאות סטודנטים. גילי ואני יושבות בשורה הראשונה ומביטות בו. הוא לא רואה אותנו, כי לא מסתכל עלינו, ובעצם לא מסתכל על אף אחד מהקהל שלו. עיניו עצומות כששר. אבל לעיתים […]

פרק 25: נוהר תקציר הפרק הקודם: במערכת "פרוטוקול" נוסדה להקת רוק דתית   "אני מוכרחה לפגוש את נוהר". "נוהר יפת התואר", שרה גילי את השורה המתבקשת, ומיד החמיצה: "למה בעצם"? "סקרנות", מתערב גיא בקול חצצי. "כי אני רוצה לפגוש פעם מוזה". "את רוצה לקבל השראה"? בקול של גיא מתרפרפים סדקי תהייה. "אני רוצה להבין אם בשביל להיות מוזה צריך להיות יצירתי. השראה זאת יצירה"? גיא הניע ראשו באופן שלא הבהיר אם הוא מתכוון לשלילה או לחוסר ידיעה. "כמה שירים כתבו […]