"מת לשמוע קול מפורסם… להיות מפורסם" –  כך, כבר לפני עשרים שנה, לכד יוסי בבליקי בשירו "המלך האחרון של עולם הבידור" – משב שמאז כבר הפך לסופת תאוות-ידוענים. שנות ה-90, להקת "פונץ'", שבבליקי יסד עם שלום גד – הולמת ברדיו עם "ונדמה שישוב" המסתורי, "עדינה" ("חייל אמריקאי במיטה"), "אני מאוהב בבחורה מבת ים" ועוד להיטים. אבל אש הערגה שפורצת מבבליקי ומגד – סודקת את הלהקה עד לפירוק (באופן זמני) ובוראת אלבומי סולו לשניהם ביוני 96' – התחלה של קריירה נפרדת […]

הפרוע: דוד לביא / "דוד לביא" צריך להיות מגלומני כדי להוציא אלבום ראשון ששמו הוא השם שלך, אבל דוד לביא לא מהסס. כבר בעונה התשיעית של כוכב נולד הוא "סומן" כפייבוריט של רבים. קול עשיר, אישיות מסקרנת (דתל"ש), שירים משלו והתייצבות במקום השני – יצרו רף ציפייה, והנה הוא פורע את השטר. פורע גם במובן של מפזר – כי "דוד לביא" האלבום אינו אחיד ברמתו. רוב השירים מזניקים רוק עוצמתי, שנבנה לאט ובחוכמה וטווח קולי מרשים, כולל שימוש בפלצט (למשל […]

"בן אדם, מה אתה כותב? אתה כותב את נפשך", שואלת-עונה ירונה כספי ב"דדלוס ציפור" – שיר הנושא של אלבומה החדש. יותר משש דקות קברטיות יפהפיות, שבהן המילים הארס-פואטיות של המשורר עזריאל קאופמן חוקרות את המוטיבציה של המעשה המשונה הזה – יצירת יצירה שמכוונת לנסוק לגבהים, שם השמש כבר תמיס את כנפיה, כפי שעוללה לאיקרוס, בנו של דדלוס מהמיתולוגיה היוונית. כספי מכוונת גבוה ב"דדלוס ציפור" – אלבום הסולו השישי שלה, המוקדש כולו לשירי משוררים (לא בפעם הראשונה. גם באלבומה הרביעי, "מאפייה […]

קשה להיות הבטחה, ומארינה מקסימיליאן תמיד הייתה כזו. מזינוקה אל התודעה, בעונה החמישית של "כוכב נולד" – מקסימיליאן הקסימה – בכריזמה פרפרמורית ובשפע קולי ססגוני ויצירתי, שמושתת על השכלה מוזיקלית קלאסית בנוסח הסובייטי. המקום השני שאליו הגיעה היה עמדת זינוק, תקווה למימוש גרנדיוזי – לא פחות מזה, והמון אשראי של סבלנות מצד הקהל. והיא נזקקה לאשראי הזה. במשך שנים הבליחה בשירים, בהופעות ובפרויקטים מוזיקליים, אבל לא פחות גם במשחק כישרוני בסדרות טלוויזיה ("תמרות עשן", "חשופים", "ילדי ראש הממשלה" ועוד) ובדוגמנות. […]

איו הוא אחד מירחיו של כוכב הלכת צדק. גון שטחו חום-צהבהב כי מתחוללת בו פעילות געשית רבה. "איו" הוא גם קטע אינסטרומנטלי ב"ליקוטים" – אלבום הסולו התשיעי של ברי סחרוף, וצילום של איו מהווה את עטיפת האלבום ואת החוברת. הכותרת "ליקוטים" מטעה – צנועה, סתמית משהו, מעידה על שאיפה לייצב את הארעי וליצור זיקה משותפת בין שירים "מפה ומשם". היצירה, השופעת אלקטרוניקה ותכנותים מוזיקליים מנכרים, אכן מקרינה זמניות, נדודים וכל מה שהוא ההפך מבית; אבל סחרוף מתעתע באמצעות שם האלבום, […]

ב"שלום לך דודי" – הקהל ברדינג 3 בנמל ת"א כבר היה על הרגליים, וגם ברי סחרוף, שעד אז (שיר שמיני) ישב גם הוא על כיסאו, פצח בריקודים. המילים העתיקות והמליציות – שָׁלוֹם לְךָ דּוֹדִי הַצַּח וְהָאַדְמוֹן, שָׁלוֹם לְךָ מֵאֵת רַקָּה כְּמוֹ רִמּוֹן" שכתב שלמה אבן גבירול והלחין מוחמד וואהבי, הושרו בטבעיות על-ידי הנוכחים, כאילו לא חלפו כמעט אלף שנים מאז כתיבתן בתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. המופע "אבן גבירול, אדומי השפתות" אינו חדש. בשנת 2009 סחרוף ורע מוכיח הוציאו […]

שמם הולך לפניהם שנת 2012 נפתחה בכנסת בדיון של ועדת השרים לענייני חקיקה. ב-1.1.12 היה דחוף לח"כים זבולון אורלב ומירי רגב להביא בפני הוועדה תיקון בהצעת חוק השמות, ולפיו תישלל הזכות מהורים להעניק שמות "יצירתיים מדי" לילדיהם. מה נחשב יצירתי מדי? איך קובעים את זה?, ובעיקר – מי קובע? ואיך בדיוק אוכפים את זה (או אולי – עוקפים את זה?)? התשובות לשאלות אלה לא התבררו מעולם, מפני שבסופו של דבר, ההצעה הנ"ל הייתה כנראה ביזארית מדי אפילו בשביל חברי הוועדה, […]

אז איזו מוזיקה נשמע ביום השואה? שוב קלאסיקות ישראליות שהופקעו מעצמן היומיומי רק משום מלנכוליותן, ונוכסו לימי הזיכרון? "אפר ואבק" – יצירתם הכה-הולמת של יהודה פוליקר ושל יעקב גלעד – מתגייסת בכבוד אך בבדידות של כמעט שלושים שנה, למשימת איוש הפסקול. פה ושם יש מעטים נוספים, כמו האלבום "אברמק" של להקת "קוסקים", אבל ההיצע המקורי-ייעודי עדיין דל. "משא הגעגועים – הדור השלישי במחווה לדור השואה והגבורה" הוא אלבום חדש, שבהחלט עומד בשני אתגרים כבדים – אתגר הזיכרון של השואה ואתגר […]

הוא חזר זאת לא הפעם הראשונה שאריאל זילבר "הנוכחי" – כלומר, החוזר בתשובה והמקצין פוליטית – שר את הטקסטים מפעם. כבר שבע שנים הוא מופיע עם להיטיו הישנים גם במעוזים תל-אביביים-חילוניים כמו "הבארבי" ו"האוזן השלישית" וזוכה לאהדת הקהל בזכות הרפרטואר וההגשה – שעדיין נחווים טריים לגמרי. מבחינה זו, אין חידוש ב"מישהו" – אלבום שכולו משירי שמוליק צ'יזיק ז"ל – האיש שחתום על הלהיט הגדול ביותר כנראה של זילבר, "רוצי שמוליק" ועל רבים נוספים ("בחברה להגנת הטבע", "שוב לבד" ועוד), וזילבר […]

הקלאסית התרבותית: חוה אלברשטיין / "סיפור חיים" אלבום האוסף הכפול, "סיפור חיים – אנתולוגיה של שירי משוררים", מענג בכמה היבטים. קודם כול, בזכות הקלאסיקות שתמיד נעים לשמוע בקול ה"אלברשטייני" – שירים כמו: "עוד חוזר הניגון", "את תלכי בשדה" ו"בגלל הלילה". אבל חשובה יותר היא הבמה שאלברשטיין מעניקה לשירים פחות ידועים, שמשום מה נשמטו מהרפרטואר התודעתי – רבים מהם מ"יונת האהבה", אלבומה הלא ממש מוכר משנת 1996. מדובר בשירים פוליטיים נוקבים כמו "ארצי ארצי" (מילים: יהודה קרני, לחן: אלברשטיין) ו"הציפורים אינן […]

ארבע שנים אחרי אלבומו "אושר אקספרס", מתוודה שלמה ארצי בשיר הפותח את אלבומו, "קצפת": "כמעט נהייתי בוב דילן, סוג גימל, קצת להקה. כמעט שרתי ברומנית, במזרחית ובצעקה". וכך, כמו ההנחתה שאחרי ההרמה, נשאלת השאלה: למה "כמעט"? הרי מודעות עצמית ואפילו הומור עצמי כבר יש לארצי, והוא גם שר בהתכוונות טרייה את כל 14 השירים. בן זוגו של ה"כמעט" באלבום הוא ה"אולי", שמטבעו, גם הוא מסרב להתחייב, ומנקודת המוצא הזו מצביע על דבר והיפוכו: "אולי אנחנו מלכים, אולי עבדים… כך נשארתי אולי […]

לא כל השירים נעימים להאזנה ראשונה ב"פה" – אלבומו של אסף אמדורסקי. בחלקם יש משהו טורד, לא קל לעיכול, תובעני. אוורירי ודחוס-חונק בעת ובעונה אחת. אבל דווקא הקושי הזה הוא שמפעיל את הנפש, במיוחד זו שמוזיקת הרקע הכפויה שלה מסוממת ממיינסטרים נוח לצריכה. חמש שנים מאז אלבומו האחרון, "צד א'", אמדורסקי – מהיוצרים הטוטאליים שעושים ביצירתם את הכול (מילים ולחנים כמובן, נגינה על רוב הכלים ועיבודים. כמפיק הוא ציוות אליו את גידי רז) – ממשיך להוציא באופן עצמאי את אלבומו, […]

החבר ארקדי "בדרך לטירה של מדוז, מלמלתי לי תפילה מעורפלת. להפשיר את הלב של מפלצת הבלוז, לראות אותה מרפה, מתקפלת". כך נפתח "לאהוב או למות" – אלבום הקונספט של ארקדי דוכין, שבלי השתהות זורק את המאזין לתוך עולם קדמוני-עתידני, אגדתי ומכושף. 25 שירים שנפרסים על פני שעה ורבע שאפתנית, ומספרים על עיר בועתית שמאכלסת גברים זומביים שמשמידים את אהבתם במו הווייתם ועל ילדים דקורי חלומות, מוטציות הרסניות של סמי אכזבה. אבל המוטיבציה המוצהרת של האלבום איננה פשוט לספר סיפור. דוכין […]

האם האפור הוא בעצם צבעוני? "עכשיו החיים", אלבום הסולו הרביעי של אברהם טל, מציג משימה שאפתנית – להצדיע לשגרה. כי הרי זו לא חוכמה לכונן יצירות מופת מטרגדיות. החיפוש, הערעור, המהלומות, האהבה – בשיאיה או בחסרונה – הם מנועי האמנות. אבל מה קורה בתקופות ללא נפילות או אושר כביר? "עכשיו החיים" – שאברהם טל כתב, הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית – הוא המנון החיים "האמיתיים", חסרי המושלמות: "הבית הפוך ואת אומרת: זה לא בלגן, זה חיים" ("בוקר פרדס חנה"), כאשר דווקא […]

עדיין כאן "יו, זה מוזר, אותו סיפור מסופר", כך פותחים מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (כהן@מושון) את אלבום המחווה הדיגיטלי לשושנה דמארי, במלאת עשור למותה. אלבום מגלומני בשאפתנותו – לא פחות מ-37 זמרים והרכבים ששרים את שיריה. אז מה ההצדקה להביא שוב את אותו הסיפור, כלומר אלבום קאוורים, כשהמקור נגיש? אלא שכהן@מושון טריקיים. הם דווקא מחדשים, כשבשיר ישן של דמארי, "זמר כל אחד", הוציאו את הנפטלין והכניסו אדרנלין, וסימפלו את הדיווה לתוך הגרוב שלהם. גם הרכב "העבריים" מחדש כשהוא רומס ברוקנרוליות […]

ילדי אור הירח כבר בני 40. בגני התערוכה, מול תפאורה של ניר הוד, הם התקבצו, לצד הנציגות הנוכחית של הנעורים, לחגוג עם אביב גפן 25 שנים ל"אור הירח" – אלבומו הראשון. מהשיר הפותח ("מחר") ועד אחת בלילה, גפן – עם להקתו, "התעויוט" – חישמל את הקהל, ששר איתו לאורך כל הנשף וצעק בהזדהות היילייטס כמו:  "זה לא חובה לחיות, זה זכות להיות חיים". לעיתים גפן הגיח מתוך הקהל, על במה מיוחדת, ובשיר "אל תדאג", למשל, המשפט "אבל שוכבת עם כולם" […]

יוצר שבע – יש כזה דבר? כשמאזינים לאלבום החדש של רמי קליינשטיין וקרן פלס, הנושא את שמם, התהייה הזו מתחדדת. יצירה מתבססת על ריק שמתמלא מתהיות ופליאות. אבל קליינשטיין ופלס נשמעים כמי שהגיעו כבר אל יעדם, השתקעו ושקעו בכורסתם הנוחה. "כבר לא מפחדת להודות שאני מאושרת, שאני מאושר", הם שרים בשיר "היה שווה". שני מוזיקאים סופר-מקצוענים, אך לא אמיצים, שילבו רגליים בהליכה על בטוח בדרך האמצע. התוצאה: אלבום פופ קומפקטי (37 דקות), בהפקתו המתאפיינת בליטוש אך בחוסר תעוזה של עמוס […]

"אולי הבן שלי יבנה ערים אולי הבן שלי יכתוב שירים דבר אחד ידוע לפחות – שאת השם שלי הוא לא יתן למחות לא – לא – לא"!   ההופעה הייתה רק מסווה. בפועל, הזדמנתי אתמול למעמד רשמי של מימוש צוואה. תחת סיפור כיסוי של מופע בשם "דיוקן אימי", אריאל הורוביץ, בנוכחות עדים ("קהל") – אישרר אמש (5.11.14) בפסטיבל הפסנתר במוזיאון תל אביב – את צוואת אימו נעמי שמר, אבל גם את צו לבו – כיוצר. כבמעמד משפטי, שנפתח בהבאת דבריו […]