פרטיטורה קרועה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן. זאת המזכרת שנשארה ליונתן רזאל מתאונת דרכים שעברה עליו בילדותו. "נסעתי לדרום עם כל המשפחה ובדרך התהפכה המכונית שלנו. ברוך ה' יצאנו ללא פגע", מספר רזאל, כיום בן 35. "הקשבתי לבטהובן בנסיעה. באותה תקופה למדתי עליו המון והרגשתי שיש לי איתו חיבור מיסטי". החיבורים בין עולמות שונים ממשיכים להיווצר בחייו של רזאל, שאלבומו הראשון "סך הכל" שיצא באחרונה, מתייחד בשילוב בין טקסטים דתיים למוזיקה שיסודותיה קלאסיים. שיר הנושא והדואט "ציון", עם אביתר בנאי, […]

"שמע קולי", האלבום החדש והיפהפה של מאיר בנאי הוא ההוכחה לכך ששירים טובים הם שירים טובים, ולא משנה הסגנון שלהם, במקרה הזה שירי קודש ופיוטים. בהופעת הבכורה שלו בתל אביב (יום שלישי השבוע, 12.2.08, "צוותא") היו הרבה ראשים מכוסים במרכז האולם ומעט (יחסית) ראשים גלויים בקצוות.  הוא פתח בכמה שירים מהאלבום החדש, ואז המשיך ל"אהבה קצרה". הטבעיות המרהיבה שבה עבר מסוג אחד של קודש למשנהו רק הוכיחה שבשבילו הכל מהות אחת שלמה. "לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי. לך לבי וכליותי, […]

ליורם טהר לב מלאו אתמול שבעים. אינני מי שאני ללא השירים שספגתי במהלך חיי, ומתוכם – רבים הם שלו, והוא כתב מאות. הנה חלק קטן מהם, והסינון אכזרי – רק כדי לא להעמיס ולייגע. בחרתי את אלה שמשמעותיים עבורי במיוחד. ילדות הכל התחיל (בין השאר) ב"גברת אחת מרחוב בצלאל" – ספר שקיבלתי במתנה כשהייתי בגן חובה. למרבה השמחה, ספרי ילדותי שמורים עימי, כך שתוך כדי כתיבה אני מציצה בספר שכתב טהרלב ואייר להפליא דני קרמן. "גברת אחת מרחוב בצלאל / יצאה ביום […]

  בעטיפה האחורית של אלבומו החדש של ארקדי דוכין, "נקודת מבט", מדגמן פסנתר. כיאה לכוכב, הוא תופס את רוב השטח לבדו. עומד על מדרכת רחוב, מפגין את חוסר הזדקקותו הנחרץ לנוכחות אנושית שתאפיל עליו.  הפסנתר הזה, וגם פסנתר נוסף, שהשתתף בהקלטות האלבום, הובאו מ"עולם הפסנתרים" – חנות בתל אביב שהיא בעצם מרכז מוזיקה. בשנים האחרונות נוהרים אליה מוזיקאים, מקצוענים וחובבים, כאלה שמתפרנסים מהמוזיקה וכאלה שמפרנסים אותה. הבעלים והמנהל של החנות הוא חמי בנבנישתי, ובין לקוחותיו הקבועים מוזיקאים קלאסיים, אומני ג'אז […]

משה בן שאול היה המנחה שלי בסדנה לכתיבה יוצרת בבית הסופר בירושלים. הייתי הכי צעירה שם, בת 18 וחצי. במהלך הסדנה הוא היה מעיר לכולם הערות, טובות ורעות, על הכתיבה שלהם. ולי לא היה מעיר דבר. סימן "בסדר" על התרגילים שהגשתי.  חגגנו את סוף הסמסטר בביתה של אחת המשתתפות. משה בן שאול סיכם לכל אחד מהמשתתפים את דעתו עליו ככותב. ואז הגיע אלי. "את", הוא אמר, "תמשיכי"."ו…"? שאלתי."וזהו"."זהו"? חשתי את התנודות הממוטטות של סכר הביישנות, שהחזיק איכשהו את העלבון המצטבר בחודשים האחרונים. אז זהו. הוא […]