איך הוא שב הקול של דני רובס נשמע חם – גם במובן של הלהט הממיס המוּכר, וגם במובן הטרי בהגשתו, השמח ומתענג לשיר. 12  שנים אחרי שהוציא את אלבומו הקודם, שומעים בקולו את ההתלהבות לחזור ולבצע שירים חדשים באלבום הסולו השביעי שלו, "משהו חדש מתחיל". ועם זאת, הקול הנעים והסימפטי, שגם מהדהד ידידות ישנה בינו לבין הקהל, הוא אומנם נתון חשוב, אבל לא מכריע את טיב היצירה. השגרירים של כל אלבום הם השירים, ורובס כשהוא במיטבו, יודע לכתוב אותם. דוגמאות […]

עוז והדרה בשנת אלפיים, נעדרת ניסיון מוזיקלי אבל בוערת, הדרה לוין-ארדי הפכה למוזיקאית. היא ניגנה על פסנתר באומץ שחיפה על המחסור (הזמני) במקצועיות, הופיעה עם שירים באנגלית שכתבה והקליטה, וכאשר חברות התקליטים התעלמו – הוציאה אותם בלעדיהן. וכך יצאו כשמונה אלבומים (תלוי איך סופרים, כמה מהם היא הוציאה מחדש עם חידושים ותוספות) כשבשלב מסוים, במקביל להצטברות הקהל, חברה אליה חברת תקליטים ממוסדת ("עננה" שב"הד ארצי"). ועכשיו היא מוציאה את "כאילו אין מחר" – אלבומה הראשון שכולו שירים בעברית. מלבד השפה, […]

המשדר "קדם אירוויזיון 2008, חשיפה ראשונה" – היה מנוגד באופן קוטבי לאירוויזיון. הוא עשה הכל כדי להציג את בועז מעודה כאנטי-כוכב: פשוט, צנוע ובעיקר נטול זוהר ושואו. התכונות הללו הן כמובן יפות ומבורכות, אך אינן רלוונטיות לאירוויזיון, שכולו החצנה ובולטות "גדולה מהחיים". "לנצח תהיה זמר מדורה"? שאל אותו המראיין, ג'ייסון דנינו הולט, באחד מקטעי המעבר, והוא השיב בחיוב. נחמד, אבל האירוויזיון הוא לא בדיוק קומזיץ. בין צילומי החוץ היו גם חמשת השירים, שהצופים והמאזינים אמורים לבחור מתוכם את זה שבועז […]

  כמעט דקה של תיפוף תופים וכלי הקשה מתומרצים בחשמל, כך נפתח "אהוד בנאי והפליטים" – האלבום הראשון של אהוד בנאי, שיצא בשנת 87' ומופיע בימים אלה במהדורה מחודשת וחגיגית. כבר בשיר הראשון, "עבודה שחורה", שומעים את הזעם ואת הקינה. כמו סימון טריטוריה משרטטים התופים, ואחריהם המילים של השיר הראשון, ושאר השירים, את הישראליות החברתית והאישית – סימן ההיכר של בנאי. היא כוללת מחאה, מסעות ותיעוד נופים נפשיים וחיצוניים. האלבום הזה נחשב לאחד מאבני הבניין המשמעותיות ברוק הישראלי, גם בזכות […]

קשוח בחוץ, שקוף מבפנים כברת דרך משמעותית עבר שרון מולדאבי מאז התערטלותו הפיזית בשנות התשעים, כסולן הכריזמתי של להקת "גן חיות", ועד להתפשטות הנפשית באלבום הסולו השלישי שלו, "אל תפחד". באמצע היו האלבומים "שרון מולדאבי" ו"האור בפנים", שגם בהם גידל טקסטים רגישים על מצע מנגינות יפות, אבל כאן הוא מביא לשיא את היכולת הזו, ובכך הופך את "אל תפחד" לאלבומו האישי ביותר. הדבר מתבטא ביכולתו לתמצת את מפת הנפש שלו באמצעות הגדרות עצמיות כמו "קשוח בחוץ, שקוף מבפנים" ("פינג פונג") […]

ביקורת טובה יותר ויותר קורה כאן שכאשר נחשפים למוזיקה חדשה, מתקשים להאמין שהיא באמת חדשה. הצלילים הם אותם צלילים כמו בשנים האחרונות, הקולות דומים לקולות אחרים, המילים אותן מילים ואי אפשר להבדיל בין זמר לזמר. במציאות כזו הנפש קדה קידה כשהיא פוגשת את המוזיקה של טובה גרטנר. לא מדובר בזמרת חדשה. גרטנר פעילה מוזיקלית כבר משנות השמונים, ו"משהו דו לשוני" הוא אלבומה הרביעי. העניין הוא שבממלכת ההגדרות המתועבת (מי אמר שצריך להגדיר כל דבר?) היא משובצת כ"זמרת אינדי". גרטנר היא […]

  חלק מהקולות שמרכיבים את "רמזים", אלבומה החדש של ריטה, הם צלילים שנכנסו אליו מבחוץ. זוהי המולת הציפייה בת חמש השנים שעברו מאז אלבומה הקודם, בתוספת הסערה המתועדת בחייה המקצועיים והזוגיים. כאשר מנסים בכוח, באופן כמעט מלאכותי, להקשיב לאלבום באופן "נקי" – פוגשים את הטקסטים, שרובם עוסקים בזוגיות. "תזדקן איתי מחר", היא שרה בשיר "האם היית". "איזה קסם להקיץ כל בוקר לצדך", היא ממשיכה, "אני רוצה להיות איתך". תחושת המציצנות בעל כורחה, מקבלת לגיטימציה מהשירים עצמם, שמזינים אותה בעיקר בתיאורים […]