ביקורות מוזיקה

8 באוקטובר 2007

"פורטרט", 4X4

  אחת עשרה שנה מאז אלבומם האחרון, "פונקי ביזנס", מוציאה להקת "פורטרט" את אלבומה הרביעי, "ארבע על ארבע". ספירת מלאי מגלה שהזמן לא נגע בהם וכל המרכיבים הפורטרטיים הקבועים נמצאים במקום, וליתר דיוק: באותו המקום, ולמען האמת גם באותו המצב: קולו הדומיננטי של רון רוזנפלד הסולן, שכרגיל אחראי גם לטקסטים, כלי הנשיפה (חצוצרות, טרומבון וסקסופון), שמאז ומתמיד העניקו ללהקה את הצליל האופייני לה, המנגינות העולצות שמטרתן – המושגת, היא לעשות כיף, ובלשון הלהקה: "בוא לרקוד, כן, זה חשוב מאוד. די […]
8 באוקטובר 2007

פבלו רוזנברג, האוסף

  שלושה שירים באוסף של פבלו רוזנברג מכילים בשמותיהם לב  – "בא להציע את לבי", "רק הלב יודע" ו"הלב הקטן הזה". מלבד הלב, שמככב גם בטקסטים של שלושה שירים נוספים(!), מופיעה הנשמה – בלא פחות מששה שירים. האזנה לאלבום הזה, שמרכז רבים מלהיטיו של רוזנברג, בתוספת שירים אחרים שמעט נשכחו ושירי בונוס – מזכירה שאכן מדובר בזמר שהלב הוא הלב של יצירתו והנשמה בנשמתו. השירים עוסקים, כצפוי, באהבה על נגזרותיה הטובות וגם הכואבות, ובטקסטים שרוזנברג כתב הוא הקפיד כמעט תמיד על […]
8 באוקטובר 2007

שני קדר, bloodlines

  הקול של שני קדר הוא שלג חם. את האלגנטיות הקרירה שלה מבעירים תנורים עם אש עדינה ורכה, כזו שאם מכניסים אליה יד, לא נכווים אלא מקבלים ליטוף. באלבום הבכורה שלה, "Bloodlines", היא מתגלה כיוצרת חדשה שמעוררת סימפתיה מיידית בזכות הנועם שקצותיו חרוכים. לכאורה אין בקדר חידוש. קל לדחוף אותה מיידית למגירה ההולכת ונגדשת של זמרות ישראליות חינניות ששרות באנגלית. קל גם לשלוף את הקלישאות על "אלבום חורף" אידיאלי, עם כל דימויי שמיכת הפוך והשוקו החם כשבחוץ הגשם ומעלליו הקודרים. […]
8 באוקטובר 2007

קורין אלאל בפסטיבל הפסנתר 2006

שיר בכיף שמונה שנים אחרי שקורין אלאל יצרה את "אנטארקטיקה", היא ביצעה מחדש את האלבום על בימת פסטיבל "הפסנתר מארח". זה לא היה מופע החייאה, כי השירים הללו מעולם לא מתו או התיישנו, והם ממשיכים להסתובב איתנו במלוא האטרקטיביות שלהם. אלאל לא נחפזה אמש לפתוח בשירי האלבום ההוא, וביחד עם אלונה טוראל על הפסנתר, יוראי אורון בבס והגיטרות שלה, הרעיפה על הבמה עוד ועוד להיטים מאלבומיה האחרים. תחילה "מעיין", שבמופע שאחריה, באותו אולם, שר אותו אביתר בנאי ביחד עם אמיר […]
8 באוקטובר 2007

בום פם

  לפעמים המילים, שמשמשות כאפשרות היחידה לנווט בתוך המציאות, הופכות פתאום למעמסה. לעיתים הן מאכזבות, מועלות בתפקידן המתקשר או פשוט מיותרות בגלל המסורבלות שלהן לבטא רגשות בסיסיים. במקרים כאלה, המוזיקה, שמאכסנת אותן ומבליטה את משמעותן, מקבלת אישור להשליך אותן הצידה. היא נכנסת בצעדי ריקוד אל החלל שהתפנה. עכשיו היא העיקר, והבמה שלה בלבד.  להקת בום פם, באלבום הנושא את שמה, הופכת את כל ההקדמה הזו למיותרת. היא פשוט מקפצת בחופשיות ססגונית אל כל אוזן שעומדת בדרכה, ומכניסה פנימה צליל צבעוני […]
8 באוקטובר 2007

אהוד בנאי, "ממשיך לנסוע"

כמו בספרי הרפתקאות ישנים המתארים דרכים אל מטמון, נפרשת מפה מצדו השני של דף הקרדיטים. ישראל, המשורטטת בקו נאיבי עליז, משתרעת לאורכה ולרוחבה, עם ציוני דרך משיריו של אהוד בנאי – המקומות ששר עליהם ושהופיע בהם. כך, למשל, מופיעים בצפון "טבריה על המזח", בדרום נמצא "לב מדבר", במזרח נחל זוהר ובמערב "ים הזמן" מהשיר "בגלגול אחר". כלי הרכב שמבצע את המסע מצויר אף הוא על המפה, ואפילו הפרחים בצד הדרך.  אלבומו החדש של אהוד בנאי, "ממשיך לנסוע – סיבוב הופעות […]
8 באוקטובר 2007

"דבק", "נגרים"

  המציאות המייאשת, שרבים בוחרים להתעלם ממנה כדי לעמעם את רפלקס ההקאה, מוכנסת היישר לתוך "נגרים", האלבום של להקת "דבק". הם מתעדים אותה במילים, ובעיקר יורים בה בצלילים. האכפתיות שלהם היא נקודת המוצא. ממנה נגזרות הביקורת והמחאה, שגודשות את האלבום בשלל נושאים: המלחמות המדממות, התרבות הקלוקלת, הפוליטיקה המעוותת, הבירוקרטיה, התקשורת, חוסר התקשורת, חבלני הזמן. אכפת ל"דבק" מהעבר, וגם מדור העתיד. "מה הילדים שלנו יגדלו להיות", הם שרים בשיר "לחץ", אבל לא מסתפקים בקיטורים אלא מציעים פתרון: "בלי לפחד נסגור להם […]
8 באוקטובר 2007

ערן צור, "חותך בחתך הזהב"

  כמו התרסה נפתח "חותך בחתך הזהב", אלבומו החדש של ערן צור, ב"גלגל" ו"הג'ינס הנמוכים", שירים אלימים-אירוטיים מהסוג שהופיע באלבומיו הקודמים. אפשר כמעט לשמוע אותו, בקולו האפלולי, מרגיע את החוששים כביכול: אל דאגה, אומנם עברו שש שנים מאז אלבומי הקודם, וכבר אני נשוי ואבא וכל זה, ובכל זאת לא איבדתי בכלל את ערן הישן. אני עדיין מבהיל, אפל, מיסתורי וכמובן סוטה. אבל האמת מתגלה בעטיפת הדיסק. צור בחדר אדמדם, לבוש בחליפה, רגל על רגל, אוחז היטב בשתי רגליה של אישה שפלג […]
8 באוקטובר 2007

נינט טייב, "יחפה"

נעולה על מה חשבו יוצרי אלבום הבכורה של נינט טייב, כשהחליטו להעניק לו את השם המחייב "יחפה"? האם העוצמה המכבידה של הציפיות, יחסי הציבור, התדמית וההשקעה אטמה בהם את ההבנה הבסיסית של המושג "יחף"? יחף במובן של פשוט, צנוע, חף מיומרה, עירום מהבסיס – כפות הרגליים. ההפקה של "יחפה" היא הנגטיב של המילה הזו – מולבשת בשכבות, מאופרת בהפרזה, מעוצבת  ומאובזרת בכבדות. ואם יטענו היוצרים שהפרשנות הזו מיותרת, משום שהאלבום פשוט נקרא על שם שיר הנושא, "יחפה" – הם יצעדו […]
8 באוקטובר 2007

גבריאל בלחסן, "בשדות"

  הרבה עיניים ניבטות מהאלבום "בשדות" של גבריאל בלחסן. החל מהעטיפה ומהחוברת, שבהן צייר יצורים מזוויעים, אנושיים ומפלצתיים, מלאי עיניים, וכלה בטקסטים שלו, המעפעפים תמידית. "הקורבן על המזבח עוצם עיניים" ("העוקד הנעקד והמזבח"), "כלב עם עין פצועה" ("עץ אגוז"), "הזעם בעיניים של האנשים" ("מחיאות כפיים"), "ובעיניו זוהר" ("ברוך הבא"), ועוד.    בלחסן, חשוף עיניים, נכנס לבדו לארץ של שדים ומעניק להם שמות, אולי כדי לפוגג אותם באמצעות הגדרתם, ואולי להנציח את אכזריותם על מנת להוקיעם. הוא מתייסר עם כל נשימה של […]
8 באוקטובר 2007

דודו טסה, "לולה"

  איך העולם נראה אחרי שנוסף אליו דיסק חדש? האם הוא יפה יותר? נסבל פחות? מובן מכפי שהיה? מזהם את האוויר? מטהר אותו?ב"לולה", האלבום החדש של דודו טסה, התשובה פשוטה: העולם נותר אותו דבר. טסה, מוזיקאי מוכשר, כתב את כל הטקסטים (חלקם עם רועי שופן, דן תורן וטלי כץ) ואת כל הלחנים, ניגן בגיטרה, הפיק ועיבד היטב (בחלק מהשירים עם שמוליק דניאל, עדי גולדשטיין וליאור טבת). ועם כל זה, משהו חסר ביצירה שלו. שום דבר לא מתחדש באמת במציאות שאחרי "לולה". השירים […]
8 באוקטובר 2007

דפנה והעוגיות

  עוד לפני שנשלף הדיסק האדום, מתפרצת הצבעוניות. פיקניק מצולם על העטיפה החיצונית והפנימית וגולש אל דף המילים. המשתתפים: להקת "דפנה והעוגיות" בתלבושות מרהיבות. הצלמת רונה יפמן צילמה אותם על דשא פראי, בחברת מפה משובצת שעליה מונחים באי סדר הפריטים הבאים: פרוסות של עוגת קרם על צלחות צהובות חד פעמיות, ג'לי אדום בתוך ספלים על תחתיות, חתיכת עוף בצלחת חד פעמית אדומה, שיבולת או שתיים, גיטרה ורולר-בלייד. בשלב הבא, ובאופן מיידי, הצבעוניות הוויזואלית מתגלה גם במוזיקה – הססגונית, המצחיקה והמורכבת […]
8 באוקטובר 2007

נורית הירש, "המיטב"

זמר שכזה לפעמים שיר מוכרח לערער. לפרוץ את העולם המאורגן, לפוצץ אותו בספקות ולהיכנס דרך הסדק כדי לשתול בו ודאות חדשה. לפעמים שיר רוצה להרהר. לשבת בשקט בתוך אדם, לחלום, לשחזר, לזכור ולייחל. ולפעמים, כמו אצל נורית הירש, שיר שואף להעניק ביטחון, להרגיע ולאשר. לבטל את האיום, לחזק את הקיום, להתממש ברצינות המשמעותית, אבל גם בעליזות השטותית. בחינניות ובאלגנטיות. ב-44 השירים שבאלבום "המיטב" שלה, הירש מנשימה את המילים הכתובות עד שהן מתנועעות והולכות. וככה השירים פוגשים אנשים ומתמקמים בתוכם כאילו […]
8 באוקטובר 2007

קרן פלס, "אם אלה החיים"

  לדיסק הבכורה של קרן פלס, "אם אלה החיים", יש פיצול אישיות. בעצם, ניתן בקלות לטעות ולהסיק שמדובר בשני דיסקים, שלה ושל מירי מסיקה. אלמלא קולן השונה, אפשר היה לחשוב שהשירים "זמנים משוגעים", "שיהיה לנו בית" ו"אם אלה החיים" נלקחו מהאלבום של מסיקה, שפלס כתבה את להיטיו. פזמונים כאלה הם כמו שמלות ערב עם נצנצים של קלישאות ("על סף תהום", "נמשיך ללכת הלאה", "לאן כולם רצים"). גם העיבודים בשירים האלה הלומי דרמטיות קיטשית וצעקנית ("להתגבר על זההההה").   זוהי חולשתו של […]
8 באוקטובר 2007

הראל סקעת

"הנני כאן", שר הראל סקעת בגמר של "כוכב נולד", וההצהרה הזאת מהדהדת באלבום הבכורה שלו. כי דיסק ראשון של זמר הוא כרטיס ביקור ותעודת זהות, שמאכסנים את מיטב הוויתו המתומצתת. אין ספק שמדובר בבוגר למופת של "כוכב נולד". יש לו נוכחות נפלאה והוא שר היטב. הדיסק שלו נראה המשך ישיר של התוכנית, רק שבמקום קאוורים, הוא מבצע שירים מקוריים. סקעת נשמע בדיוק כמו שהוא נראה, ובמקרה שלו זאת מחמאה, כמובן. קולו נטול רבב – בלי זיעה מבצבצת, שתקלקל את יופיו, […]
8 באוקטובר 2007

שי גבסו, "במקומי"

מנותק מההמולה התקשורתית-רכילותית של "כוכב נולד" – הסדרה והתופעה, מגיח  שי גבסו, מבוגרי המחזור הראשון, ובידו כבר דיסק שני, "במקומי". חרוץ (הספק מרשים לגילו הצעיר, 22) ומוכשר (כמו באלבומו הקודם, "ארים ראשי", גם הפעם הוא כתב את השירים בעצמו – מילים ומנגינות), גבסו יצר אלבום נעים לאוזן וללב. הוא שר בו בלהט, ברגשנות וברצינות, שלעיתים מעניקים לשירים עודף דרמטיות ותחושת בהילות מוגזמת, אבל למרות זאת, הנאיביות המובהקת של גבסו מעוררת סימפטיה. האלבום הומוגני הן מבחינת הטקסטים של השירים, שמשתלבים אחד […]
8 באוקטובר 2007

גסטהאוס

זמרים ישראלים ששרים באנגלית כבר מזמן אינם קוריוז זניח, אלא סצינה שרק הולכת ומתעצמת.השפע כה רב, עד שנראה שלכל ז'אנר מוזיקלי בעברית, צץ בן דמותו באנגלית. רוקיסטים, פופיסטיים, ג'אזיסטיים, פולקיסטיים. הכל חוץ ממוזיקה מזרחית (בינתיים). אפילו ל"תופעת הפרויקטים" (עידן רייכל, "מטרופולין", "30") כבר נמצאה מקבילה באנגלית ישראלית. קבלו את "GuestHouse". מעוצבים עד לאחרון הפריטים, מופקים היטב ונוצצים מרוב ליטוש. הבגדים של הזמרים, המונצחים על עטיפת הדיסק ובחוברת הטקסטים, מוקפדים כמו השירים, כי הם חלק מהם, ממש כמו הנעליים, הרהיטים שבצילומים הצבעוניים, […]
8 באוקטובר 2007

אפרת בן צור

  סוד האיפוק   מביטה ככה. קודם לא היה לי אומץ להביט… עוד לא שם, אך בקרוב אהיה" (מתוך השיר "עוד לא שם"). אפרת בן צור כבר "שם", בדיסק החדש שלה, ממזגת בהרמוניה בין שתי זהויותיה: היוצרת (שכתבה, הלחינה ושרה) עם היצירה (הדיסק שנקרא על שמה). בין שתי הישויות מחבר קולה העדין, הדק והפגיע. הילדותיות הזו, ברמות מסוימות, עלולה להפוך לגימיק או למנייריזם. אבל לכאן נכנס הערך המוסף של בן צור, כשחקנית מדויקת, שמיטיבה לדעת את סוד האיפוק ונמנעת מהפרזה. עדיין […]